חטא חוסר-המודעות
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת השבוע 'צו', ממשיכה לעסוק בהלכות הקרבנות השונים שהוקרבו במקדש. אחד הקרבנות שאת פירוט הלכותיו אנו מוצאים בפרשה, הוא קרבן 'חֶט?את'. מהו קרבן חטאת? על פי החלוקה הבסיסית של הקרבנות השונים, ישנם שלושה סוגי קרבנות: קרבן 'עו?ל?ה' שהאדם מביא למזבח כיוזמה וולנטרית, קרבן זה איננו נאכל על ידי האדם אלא מוקרב כולו על המזבח; קרבנות 'חטאת' ו'א?ש?ם' שאותם מביא האדם כדי לכפר על חטאים שונים שחטא, קרבנות אלו נאכלים בחלקם על ידי הכוהנים ומוקרבים בחלקם על המזבח; וקרבן חגיגי המכונה 'ש?ל?מ?ים' שחלקו מוקרב על המזבח, חלקו נאכל על ידי הכוהנים וחלק נוסף נאכל על ידי המקריב ואנשים נוספים שהוא מזמין לסעודת הקרבן.
ובכן, קרבן החטאת מובא על ידי אדם שחטא ועבר עבירה חמורה, אחת מתוך רשימה מצומצמת של חטאים חמורים הנעשים כלפי אלוהים, אך חטאו לא נעשה בזדון ובכוונה תחילה אלא בשוגג. כלומר, אדם זה לא ידע בשעת עשיית המעשה שהוא חוטא. דוגמא קלאסית היא אדם שהתבלבל בין ימי השבוע וסבר בטעות שהשבת חלה ביום אחר, ולפי טעות זו הוא עשה מלאכה האסורה בשבת ? הצית אש, בישל, כתב וכדומה. דוגמא אחרת היא אדם שידע ששבת היום, אך לא היה מודע שהמעשה אותו הוא עושה ? הצתת אש או כתיבה וכדומה – נאסר לעשותו בשבת. למעשה, אדם זה לא התכוון לחטוא כלל, ואם היינו מספרים לו ששבת היום או שהמעשה אותו הוא מבקש לעשות הוא מעשה אסור, הוא היה נמנע מעשיית המעשה האסור בשבת. אדם זה איננו נענש על מעשיו, מפני שעשה אותם מתוך חוסר מודעות למשמעות המעשה, אך בזמנים שבית המקדש עמד על תילו בירושלים, היה עליו להביא למקדש קרבן חטאת ולכפר על חטאו באמצעות הקרבת הקרבן.
הלכה זו עשויה להעלות תמיהה מסוימת: מדוע נדרש האדם לכפר על חטא שנעשה על ידו מבלי משים? האם משמעות קרבן החטאת היא שעל האדם מוטלת אשמה גם בשעה שמעשיו נבעו מחוסר מודעות? כיצד ניתן להטיל אשמה על מעשה שנעשה מבלי משים?
שאלות אלו נשאלו על ידי אחד מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים, הרמב"ן (רבי משה בן נחמן, ספרד, המאה ה-13), בספרו 'תורת האדם', ובמהלך עמוק ומעניין הוא מבאר את הצורך בכפרה על מעשה שנעשה בשגגה.
חוסר המודעות, טוען רמב"ן, הוא עצמו חטא. במקרה שאדם אכן היה נטול כל אחריות למעשיו, כמו אדם שפעל מתוך חוסר שפיות או אדם שאנסו אותו לעשות מעשה אסור, אכן אין להטיל כל אשמה על האדם. אנו מוצאים בתורה במפורש את ההוראה, שאדם שעשה מעשה אסור בכפייה, המעשה איננו מיוחס אליו כלל. אך חוסר מודעות איננו פטור מלא מאחריות. אם נשוב לדוגמא אותה הבאנו בתחילה, אדם במצב קוגנטיבי תקין איננו אמור לשכוח האם היום שבת או יום אחר בשבוע; אדם שמודע לעובדה שהוא יהודי, אמור לברר האם המעשה אותו הוא עומד לעשות ? מותר בעשייה או אסור. אדם שחי מתוך מודעות שעליו לציית לאלוהים, אמור להיות מודע למעשיו "ולא יעשה דבר עד שיבדוק יפה יפה ויתגלה לו הדבר שהוא מותר וראוי לו" (תורת האדם, שער הגמול).
היהדות מבקשת להעלות את האדם אל מודעות מקיפה וכוללת, שרק מתוכה הוא יפעל; היא דורשת מן האדם שייטול אחריות על מעשיו ולא יפעל בפזיזות מתוך מצב של אי-בהירות. אמנם, בשונה מחוקים הנהוגים במדינות רבות, שלפיהם 'אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש' ? התורה איננה דורשת הענשה של אדם שפעל מתוך חוסר מודעות, אך היא דורשת מן האדם שלא להיות במצב של חוסר מודעות העשוי להוביל אותו לעשיית מעשים אסורים.
