מנעליים קרועות לכתר מלכות – שמחת תורה

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות קדושים

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש, שבשמחת תורה גילה לתלמידיו סוד פלאי: בבוקר החג, כאשר המלאכים ביקשו לשיר את שירתם, מצאו את הרקיעים מלאים נעליים קרועות – סוליות שנפרמו, עקבים שנשברו. תמהו המלאכים: מה טיבם של הקרעים הללו? קם מיכאל סניגורן של ישראל ואמר: אלו מנעליהם של היהודים שרקדו כל הלילה עם ספרי התורה. נקרעו נעליהם – אך ליבם לא נקרע. ומאותן נעליים קרועות קשר מיכאל כתר מיוחד לקדוש ברוך הוא.

כשקוראים את הסיפור הזה היום, לאחר האסון הקשה שפקד אותנו בשמחת תורה לפני שנתיים, קשה שלא להרגיש את הדמעות הנקוות. הקרעים שקרעו את חיינו אינם רק מאורעות חיצוניים, אלא סדקים בלב ובנפש. כל קרע הוליד כאב עמוק, כאב של חוסר שלמות, כאב של חלל שנפער ואיננו נותן מנוח. והכאב הזה איננו עובר מהר – הוא מלווה אותנו, הוא מצטרף אלינו בכל צעד ושיר.

אבל אנו למדים לראות: אין קרע שאין בו גם פתח. אין כאב שאין בו גם קריאה. הקרעים אינם מפרידים אותנו מאבינו שבשמים – אלא להפך, הם אלו שמקרבים אותנו אליו, כי דווקא מתוך השבר אנו פונים אליו בלב שלם. הקרעים אינם רק סימן של חיסרון, אלא חומר הגלם שממנו נארג כתר מלכות לקדוש ברוך הוא.

התורה מצווה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". ועלינו לדייק בכך – השמחה זו איננה עליצות חולפת או בריחה מן המציאות. השמחה עליה מדברת התורה היא שמחה מסוג אחר – שמחה הבאה מן המקום העמוק ביותר, שמחה שיודעת לבקוע גם מרגעי הכאב  וצומחת לא רק למרות השבר – אלא מתוכו.

ראינו בשנתיים האחרונות את השמחה הזו במלוא עוזה והדרה. נשמתו של עם שברגעים הקשים ביותר גילה את רוחו האיתנה: לוחמים הנלחמים באומץ בחזית, משפחות הפותחות את דלתות הבית והלב בפני  אחיהן ואחיותיהן, מתנדבים המופיעים בכל מקום שבו נדרש חיזוק, אמהות המחזיקות משפחות שלמות בכוחות שאין להם שיעור, רבבות שמוסרים את נפשם למען חטופות וחטופים שמעולם לא הכירו, ותלמידי ישיבות ההופכים את לימודם לתפילה של אמונה ותקווה. כל אלה אינם סיפורים נפרדים – הם חלק ממארג אחד של עם שלם. שבר שהפך לכתר.

העם שלנו ידע קרעים רבים בהיסטוריה שלו. קרעים של גלות ופיזור, של חורבן ורדיפות, של מחלוקות פנימיות ושל מאבקים קשים. ובכל זאת תמיד ידענו לפנות אל ריבונו של עולם דווקא מתוך הקרעים. לא להסתירם או להדחיקם, אלא למסות למצוא בתוכם ומתוכם את האור.

הסוד הגדול של העם היהודי היה ועודנו היכולת לחבר קרע אל קרע, נשמה אל נשמה, עד שנארג מהם בגד שלם. זהו סוד קיומנו – דווקא ברגעי השבר למדנו כי אין לנו אלא זה את זה, וכי רק באחדות הלבבות אנו יכולים להיבנות מחדש.

ריבונו של עולם יהי רצון מלפניך שתתן לנו בינה ותעצומות לחבר את הקרעים. חבר אותנו זה לזה, חבר אותנו אל שורש נשמתנו ואל תורתך הקדושה. הפוך את הכאב שלנו לכתר של רחמים, ואת השבר שלנו לאור של שמחה.

חג שמחת תורה שמח ומבורך.