|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
ערב חג שמחת תורה תשפ"ה, והלב כבד.
בכל שנה יום זה הוא יום של שמחה טהורה, של ריקודים סוערים עם ספרי התורה, של אחדות קהילתית. אך בשנה שעברה חולל היום הקדוש, והשנה צל כבד מרחף מעליו.
לפני שנה, ביום שמחת תורה תשפ"ד, עולמנו התהפך.
במקום קולות של שירה ושמחה, שמענו זעקות כאב ואזעקות. כיצד נוכל לרקוד השנה כשמאה ואחד מאחינו ואחיותינו עודם חטופים במנהרות זה?
כיצד נשיר "שישו ושמחו בשמחת תורה" כשהלב עדיין בוכה?
בבתי כנסת בכל העולם נשאלות שאלות קשות. האם ראוי לשמוח?
האם אין בכך מידה של התעלמות מכאבם של אחרים? מכאבנו שלנו? ומנגד – האם הויתור על השמחה אינו מתן נצחון לכוחות החושך שביקשו להחריב את חגנו?
בתוך הסערה הזו, מהדהדות בי מילותיו של דוד המלך, אותן אנו שרים מדי שנה שוב ושוב בהקפות בבתי הכנסת: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים י"ט, ח'). השנה, מקבל פסוק זה משמעות עמוקה יותר.
רבי דוד אלטשולר, פרשן התנ"ך מהמאה ה-17, מסביר את מילות הפסוק כך: "משיבת נפש – מחזירה נפש האדם אל גופו, כי בלעדה תצא נפשו מרוב צער ויגון." בעולם שיש בו כל כך הרבה צער, הנפש הכואבת מבקשת להתרחק ולעזוב את הגוף. מה שמשיב את הנפש אל הגוף, ואת אמונה בעולם הארצי, הסבוך והמורכב, הוא כוחה המרפא של התורה.
התורה אינה מבטיחה עולם נטול כאב או סבל. היא אינה מתעלמת מהרוע או מכחישה את קיומו. להפך – היא מכירה במציאות על כל מורכבותה, ומעניקה לנו מצפן מוסרי, תקווה ומשמעות, אשר יסייעו לנו לפעול בתוכה ולהיטיב אותה.
כשאנו מתחברים לתורה, אנו מתחברים אל הנצח. אנו מתחברים על השליחות הנצחית של עם ישראל. אנו נזכרים שלמרות כל הקשיים, עמנו ממשיך להתקיים, ללמוד, ליצור ולהאיר את העולם כולו. התורה מזכירה לנו את חובתנו לתקן עולם במלכות שדי, ואת ייעודנו כאור לגויים.
גם השנה, דווקא השנה, החיבור לתורה, ולחזון הרוחני והמוסרי שהיא מגלמת, ישיב את נפשנו במובן העמוק ביותר. מממנו נשאב את הכוח לא לאבד תקווה לשחרור אחינו ואחיותינו, לרפואת פצועינו, לנצחון חיילינו, ולקימה מהאפר של אבלנו הכבד אל עתיד של עולם טוב יותר.
אז כן, נרקוד השנה בשמחת תורה. נרקוד עם דמעות בעיניים ותקווה בלב. נרקוד כי אנו מאמינים שהאור ינצח את החושך, שהטוב יגבר על הרע. נרקוד כי התורה היא נשמת אפנו, והיא זו שתוביל אותנו מאבל לנחמה, מחושך לאור.
תורת ה' תמימה משיבת נפש – הלוואי שנזכה השנה להרגיש את כוחה המרפא של התורה, ושנדע ימים של שמחה, שלום ונחמה.
