גאולה וכבוד הזולת

פרשת שמות תשפ"ה

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשתנו הפותחת את ספר שמות- השני שבחמישה חומשי תורה, מסופר על הצער והסבל שחוו בני ישראל במצרים אחרי שהתרגלו לחיים יפים ונוחים בארץ הזו.

התורה מתארת את עבודת הפרך שכפו על בני ובנות ישראל ואת גזירתו של פרעה מלך מצרים להוציא להורג כל תינוק יהודי שנולד. שנים רבות של סבל השכיחו מבני ישראל את טעמם של החיים הטובים, ודורות אחרי דורות של עבדים מוכים ומושפלים גדלו במצרים ללא כל תקווה. עד שבשלב מסוים, כשכבר הפך המצב להיות בלתי נסבל, עלתה שוועת בני ישראל למרומים ואלוקים החליט לשים קץ לצרתם. ואז, אלוקים מתגלה למשה, שגדל בבית פרעה, ומפציר בו לצאת אל בני ישראל ולבשר להם את דבר הגאולה.

המדרש (מדרש התורה של חכמי התלמוד) מספר שמשה הוא זה שנבחר למשימה זו עקב תכונותיו הטובות וליבו הרך והחומל. הוא יכול היה לחסות בארמון המלוכה וליהנות ממנעמיו אבל הוא בחר להיות חלק מאחיו הסובלים, ויצא לסבול יחד עמם:

"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם"
(שמות ב, י"א)

"… שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר רָאָה מַשּׂוֹי גָּדוֹל עַל קָטָן וּמַשּׂוֹי קָטָן עַל גָּדוֹל וּמַשּׂוֹי אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשּׂוֹי אִשָּׁה עַל אִישׁ וּמַשּׂוֹי זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשּׂוֹי בָּחוּר עַל זָקֵן וְהָיָה מַנִּיחַ דְּרָגוּן שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָּהֶן מִנְהַג אַחִים אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וָאֲדַבֵּר עִמְּךָ ".
(מדרש רבה, שמות, פרשה א)

אולם, למרבה הפלא, משה טוב הלב, שחווה התגלות אלוקית, ומקבל הוראה שמימית מפורשת לסור אל פרעה כדי להתחיל את מסע הגאולה, אינו שש לקיים את השליחות.

'וויכוח' ארוך מנהל משה עם אלוקים. משה רק רצה לחמוק מהשליחות בתואנות שונות, ומדברי רש"י (רבי שלמה יצחקי, גדול פרשני המקרא) ממקורות חז"ל, אנו למדים שהוויכוח ארך שבעה ימים!

"למדנו ששבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו… וכל זה, (מדוע סירב) כי לא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו.
(רש"י ד', י')

הדבר מדהים. עם שלם ממתין לישועה, דם נשפך והסבל עולה על גדותיו, ומשה לא מסכים ללכת עד שאלוקים מבטיח לו שאהרן לא ייפגע, אלא יהיה חלק ממסע הגאולה, ואף ישמח בשליחותו של משה:

"וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ"
(שמות ד יד)

גאולת בני ישראל ממצרים היא אכן כורח המציאות, וכל רגע שחולף הינו הרה אסון, אבל משה בהתנהגותו זו, שאלוקים הסכים לה, מלמד אותנו מסר יהודי חשוב מאין כמותו: דבר טוב לא יכול לצמוח כתוצאה ממעשה שביסודו מהווה פגיעה בכבודו של הזולת.