דברים לטקס משרד החינוך ליום ירושלים
כז אייר תשפ"ו 14.5.2026
אני עומד כאן ברחבת הכותל המערבי, הלב הפועם של האומה שלנו ואני נרגש במיוחד, לדבר – אליכם ביום משמח וקדוש- יום איחודה של עיר הקודש ירושלים.
לפני אלפי שנים – עמד לא רחוק מכאן הנביא זכריה. הוא ראה סביבו את החורבן הכי נורא שאפשר לדמיין. הוא ראה עיר שרופה, אבנים מנותצות ושקט מפחיד של מקום שאין בו חיים.
ובתוך כל ההרס, הוא ראה פתאום משהו אחר. הוא ראה אתכם.
"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם… וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח').
למה הנביא מדגיש דווקא את הזקנים ואת הילדים?
כי הם שני הקצוות שמרכיבים את הנס שלנו. הזקנים הם השורשים, הם המורשת. הם אלו שבמשך דורות לימדונו להתפלל "לשנה הבאה בירושלים". בלעדיהם, לא היה לנו לאן לחזור.
ואתם, מסמלים את כח החיים. אתם העדות לכך שירושלים היא לא סיפור שייך לעבר בלבד, זהו סיפור על הבית, כאן ועכשיו.
במשך שנים, כף רגלו של נער יהודי לא דרכה כאן. המקום הזה היה נראה עזוב, רחוק, כמעט בלתי מושג. וכשדור העתיד לא נמצא פוקד את הבית, הבית עלול להישכח.
היום, כשאני רואה אתכם פוקדים את הכותל, מניחים פתק, אני רואה את הנס הגדול ביותר. אתם מתנהגים כאן בטבעיות, כאילו מעולם לא עזבנו. עבורכם ירושלים היא הבית הכי מובן מאליו, וזהו הניצחון האמיתי של העם היהודי.
ביום הזה אנחנו עוצרים. אנחנו נזכרים בגעגוע של הסבים שלנו, של דורות על דורות לפנינו ומביטים בכם – דור העתיד – כדי להבין מה אנחנו היום.
אנחנו העם שחזר הביתה.
אני מבקש מכם, אהובים: אל תפסיקו לשחק ברחובותיה. החיות שלכם היא הכוח של האבנים הללו. תזכרו לבנות את ירושלים שבאמצעותה אנחנו מתחברים למורשת ומסורת ישראל, קחו את התעצומות הנפלאות שלכם ותהפכו אותן לאהבת ישראל גדולה.
תהיו הראשונים להושיט יד, הראשונים לתרום לחברה הנפלאה שלנו, אלו שרואים את מי שקצת קשה לו ושקופצים לעזור. ירושלים נבנית מכל מילה טובה, מכל מעשה של חסד ומכל רגע שבו אנחנו בוחרים להיות "כאיש אחד בלב אחד".
יהי רצון שנזכה תמיד לראות את ירושלים בשמחתה, שנשמור על האחדות בינינו כאיש אחד בלב אחד, ויתקיים בנו הפסוק: "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכח).
חג ירושלים שמח לכל עם ישראל!
