ילדים יקרים, משפחות יקרות,
קראנו השבת בהפטרה את המילים העתיקות והנצחיות "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". מילים שנאמרו כאן, ממש מעלינו, בהר הבית. הנביא זכריה עומד בירושלים החרבה, מול בית המקדש ההרוס, ומנבא על כוח הרוח שגדול מכל כוח אחר בעולם.
לא במקרה אנחנו קוראים את המילים האלה בחג החנוכה. הרי כל סיפור החנוכה התרחש כאן, ממש מעלינו. המכבים המעטים והאמיצים עמדו מול החושך הגדול של היוונים. חושך שכמעט ומחק את הזהות היהודית. מול הכוח העצום של האימפריה האדירה ביותר בעולם. איך הם ניצחו? "לא בחיל ולא בכוח" – אלא ברוח. ברוח שבוערת בכל יהודי. ברוח שמחפשת את האור גם בתוך החושך הגדול ביותר.
ילדים יקרים, אתם מכירים את החושך. אתם מכירים אותו יותר מדי טוב, יותר ממה שילד צריך להכיר. אבל אתם גם יודעים את הסוד הגדול של עם ישראל – שהנשמה היהודית תמיד מחפשת את האור. תמיד. גם ברגעים הכי קשים, הכי חשוכים – היא מחפשת את האור. והיא גם מוצאת אותו. כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
אתם יודעים למה אני בטוח בזה? כי כל ההיסטוריה של העם היהודי היא הוכחה לזה. כל פעם שקמו עלינו להשמידנו – הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכוחות להמשיך הלאה. כל פעם שניסו לכבות את האור שלנו – הוא דווקא התחזק. כל פעם שניסו לשבור אותנו – יצאנו חזקים יותר, מאוחדים יותר, אוהבים יותר.
החיים, ילדים יקרים, דורשים מכם להיות חזקים יותר, בוגרים יותר, טובים יותר. זו דרישה קשה מאוד. לפעמים היא נראית בלתי אפשרית. אבל אתם לא לבד. כל עם ישראל איתכם. כל התפילות שלנו איתכם. כל האהבה שלנו איתכם.
בשנה זו אתם הופכים להיות חלק מהציבור. אבל האמת היא שאתם הרבה יותר מזה. אתם הנס של עם ישראל. אתם ההוכחה שהאור תמיד מנצח את החושך. אתם ההוכחה שהרוח – רוח ישראל, רוח של אמונה, רוח של תקווה – חזקה יותר מכל דבר אחר בעולם.
אני מברך אתכם, שתמשיכו להאיר. שתמשיכו לחפש את האור. שתזכו לראות שמחה, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם. שתזכו לגדול ולפרוח לתפארת המשפחות היקרות שלכם, לתפארת עם ישראל ושהמשפחות שלכם ירוו ממכם רוב נחת.