נאום לסליחות ראש השנה תשפ"ו

אבינו מלכנו – פתח שערי שמיים לתפילתנו!

את הבקשה הזאת, האמיתית הזאת, אנחנו אומרים בימים האלה שוב ושוב ממש עד לרגע האחרון של יום כיפור. פעם אחר פעם. תפילה אחר תפילה. תפילה מעומק הלב – אבא שלנו! מלך שלנו! עשה שהשערים לא יינעלו, שתפילותינו תתקבלנה ברצון.

אנחנו עומדים בפתח השער. אנחנו רואים את החומות הגבוהות, את השערים הכבדים, את הבריחים, את השומרים. זה עלול לייאש חלילה. כל כך הרבה מסכים. כל כך הרבה מחסומים… האם השער ייפתח?

אבל אנחנו יודעים – השער שם כדי שייפתח! השער שם כדי לתת לנו הזדמנות!

את השער הזה אי אפשר לפרוץ בכוח. איזה כוח יש לנו מול כל הקלקולים. מול כל הקשיים. מול כל המניעות. אבל יש לנו מפתח אחד שהקב"ה נתן לנו – רחמנא ליבא בעי.

מפתח התפילה שבאה מעומק הלב הנשבר. אנחנו יודעים שהמפתח הזה פותח שערי רקיע. המפתח הזה מחולל ניסים. אנחנו יודעים שהמפתח הזה הוא הגאולה שלנו והגאולה של העולם כולו – וכל המתפלל על חברו נענה תחילה.

בימים הקשים האלה אנחנו צריכים להיות המפתח שפותח שערי שמיים! בתפילה שלנו! בלב השבור שלנו! אנחנו נעמוד בפתח השער וננסה שוב ושוב עד שייפתח – כי אנחנו יודעים שמעברו השני של השער יש מי שרוצה לפתוח. "הנה זה עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים". מאחורי השער הזה עומד אבינו מלכנו. אבא שלנו שאותו אנחנו מכנים שלוש פעמים בכל יום "הרוצה בתשובה". הוא שם! הוא מחכה!

מוריי ורבותיי, הלב של כולנו כל כך כואב השנה…

אנחנו מתפללים על אחינו ואחיותינו שבשבי – שישובו במהרה אל משפחותיהם.

אנחנו מתפללים על חיילינו – שישובו בשלום אל בתיהם.

אנחנו מתפללים על הפצועים בגוף ובנפש שיהיה להם רפואה שלימה.

אנחנו מתפללים על כולנו – שיפתחו בפנינו שערי רחמים, שערי חיים, שערי ברכה ושלום.

כשאנחנו עומדים מול השער הזה, כולנו יחד, אלפי אנשים בלב אחד – אנחנו נושאים תפילה אחת גדולה:

השיבנו ה' אליך ונשובה! פתח לנו שער! קבל את תפילתנו ברצון! לשנה טובה ניכתב ונחתם!