כ"ו ניסן תשפ"ה 24.5.2025
עומדים אנו היום, בין שתי תהומות של חושך – זו של השואה הנוראה וזו של שבת- שמחת תורה. שני רגעים בהיסטוריה בהם נחשפנו לעומק הרוע האנושי ולתהומות אליהן הוא עלול להידרדר באין מוסר.
כאז גם היום, אי אפשר שלא להזדעזע עד עמקי הנפש מהעדויות הקשות, מהסיפורים המצמררים, ממשפחות שהתפרקו ומן הקהילות שנפגעו אנושות. את הטראומה הזו היטיב לתאר לנו הנביא יחזקאל כאשר צפה בזעזוע באותה בקעה המלאה עצמות "וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד"!
הזעזוע עמוק, ומתוך האירועים הקשים הללו, מבעד לסדקי הלב, בוקעים סודות עמוקים אודות הרוח היהודית ואודות עם הנצח.
ניצולי השואה לימדונו את סוד התקומה. הכאב והאובדן שנשאו עימם היו לעוצמות אדירות של בניה ושיקום, של אמונה מחודשת בטוב שעוד יצמח ולהצמיח ממנו דורות חדשים. בתעצומות נפש שאין להם תקדים הפכו אלפי ניצולים לדמויות מופת -אנשי משפחה, בוני הארץ ותלמידי חכמים -העיניים משתוממות "התחיינה העצמות האלה?" וכי יש נס גדול מזה?
ואני מבקש לומר, בעוד הלב שותת, שעשרות שנים אחר כך מלמדים אותנו ניצולי שמחת תורה סוד נוסף- סוד האחדות. "וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ." כשהתמוטטו בבת אחת כל אותן מחיצות שבנינו במשך שנים, התגלה הכוח האדיר של עם ישראל המאוחד. התגלתה היכולת להתעלות מעל המחלוקות ולראות ברגע בהיר את הנשמה היהודית המשותפת, את האחריות ההדדית שלנו זה לזה.
המאבק להשבת השבויים ממחיש זאת במלוא עוצמתו – חיילים המסכנים חייהם בלב עזה, משפחות שנאבקות ללא לאות, ומפגינים מכל קצוות הקשת הפוליטית המתאחדים בכיכרות. בימים הקשים ביותר שידענו, התגלתה אמת פשוטה ועמוקה: כשאנחנו מאוחדים, אין כוח בעולם שיכול לנו.
רבות דובר על הגבורה היהודית יוצאת הדופן ועל פניה הרבים. אז היה מי שאחז בנשק ולחם בגטאות, ומי שהסתיר ילדים תחת סכנת מוות. ובימינו – מי שעזב את משפחתו ורץ להציל את שכניו בשמחת תורה, מול מחבלי החמאס הארורים. אלה הם גיבורינו. אלו פניו של העם המיוחד שלנו.
הקריאה לאחדות, היא מעמודי התווך של אמונתנו: מדי יום אנו הוגים את המילים העתיקות והקדושות "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"- זוהי התפילה המפורסמת ביותר ביהדות. הקריאה הזו מזכירה לנו שאנחנו חלק משרשרת דורות בניו של משה רבינו שלימד את תפילת שמע לראשונה, תלמידיו של רבי עקיבא שיצאה נשמתו באחד וממשיכי דרכם של רבבות שבקריאתם "שמע ישראל" נשאו את המחויבות להאיר את העולם יחד – גם ברגעיו החשוכים ביותר.
עומדים אנו היום מול אתגרים כבירים. איננו רק מדינה הנלחמת על קיומה, אלא עם הנאבק על זהותו, על ערכיו, על עתידו. בזמנים אלה עלינו לשאוב השראה מאותן תעצומות נפש של אלו שחוו על בשרם עד כמה מתנת החיים אינה מובנת מאליה.
היום, כשאנו עדיין עדים לאותה שנאה עתיקה המבקשת שוב להכחידנו, עלינו לשאוב השראה מאותה רוח גדולה שליוותה את עמנו לאורך הדורות. אנו מחויבים ל-: "זכור את אשר עשה לך עמלק", אנחנו מחויבים לזכור את הרוע ולא פחות מכך את הרוח, אותה רוח שהובטחה ליחזקאל במעמד חזון העצמות היבשות: "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, נְאֻם ה'."
נישא היום תפילה יחד, לעילוי נשמתם של ששת המיליונים, של נרצחי ונופלי המלחמה ולהשבתם במהרה של אחינו השבויים במהרה בימינו.
.
