אנחנו עומדים כאן הערב, למרגלות אבני הכותל העתיקות, להדליק את הנר השמיני והאחרון של חנוכה ביום הקדוש – זאת חנוכה המסוגל לישועות ונפלאות – בזאת אני בוטח.
יחד איתנו נמצאים הערב לוחמי האש, שליחי העם, המייצגים בגופם ובנשמתם את רוח הגבורה והמסירות של הלוחמים של עם ישראל היום ובכל הדורות.
אתם מכירים את האש יותר טוב מכולנו. אתם מכירים את שתי הפנים של האש – בידי האדם הטוב, האש היא מקור אור וחום, מאירה את החשכה ומחממת את הלב. בידי הרשע, אותה אש עצמה הופכת לכלי משחית והרס.
אנחנו עוד זוכרים את התמונות הנוראות. את האש שביקשה לשרוף את הכל. את כולנו. מול האש הזאת – אנחנו מעלים אור. מול החורבן – אנחנו בונים. הם השתמשו באש כדי להרוס לכלות. אנחנו משתמשים בה כדי להאיר ולהחיות.
לוחמי האש היקרים, רצו ורצים אל תוך הלהבות כדי להציל חיים. אתם מגלמים את מהות החנוכה – את ההבחנה בין אש של חורבן לאור של היצירה והחירות. את הנכונות לעשות הכל למען האור, למען החיים, למען הקדושה.
שמונת ימי החנוכה היו מסע אל האור. בכל יום הוספנו עוד נר. מוסיף והולך. זו דרכנו – להוסיף אור על אור, להעפיל מעלה מעלה. כל נר שהדלקנו היה עדות לאמונה שלנו במסע הזה, בדרך הארוכה אל האור.
אני רוצה להזכיר כאן את הגאון רבי יהודה דרעי זצ"ל רבה של באר שבע שבנו הרב אברהם שליט"א עמנו כאן, שלמעלה מעשרים שנה השתתף עמנו בהדלקת הנרות.
היום החנוכיה שלנו תהיה מלאה. שמונת הקנים ידלקו באור יקרות. אנחנו מתפללים ומייחלים ליום שבו יתקיים בנו הפסוק "אור חדש על ציון תאיר". אור רוחני עמוק, המאחד את כל שבטי ישראל, את כל קני המנורה, לשלהבת אחת גדולה של קדושה ותקווה.
אנחנו מתפללים לאור של שיבת החטופים שלנו. לאור של רפואת הפצועים שלנו – פצועי אסון שמחת תורה, פצועי המלחמה, וגם של פצועי תאונות הדרכים הנוראות. לאור של שיבת העקורים לבתיהם.
אנחנו מתפללים לאור של נחמה למשפחות השכולות.
יהי רצון שנזכה להמשיך ולהאיר, להוסיף אור על אור, עד שנראה במהרה בימינו את המנורה הטהורה מאירה שוב בבית המקדש, במקום הזה ממש שבו אנו עומדים.
