בס"ד
דברים להולדת יום הולדת המאה של רב הכותל המערבי (הקודם)
הרב יהודה גץ זצ"ל- ט"ו מנחם אב תשפ"ד
בני משפחת גץ היקרים, היושבים כאן עמנו היום – צאצאיו ואהוביו של רב הכותל.
הימים האלה הם ימים קשים. ימים שבהם הלב כואב ודואב, והתפילות ספוגות בדמעות. מי מכם שהיה בכותל מאז שמחת תורה ראה בודאי את מאות המעמדים המרגשים של חיילים, של מפונים, של משפחות חטופים ופצועים, שהגיעו לכותל המערבי כדי לקרוע שערי שמיים בתפילות. הכותל המערבי הוא הלב של עם ישראל, והלב הזה המלא באהבה – כואב מאוד.
בימים האלה במיוחד אני מרגיש איך כולנו, הולכים בנתיב שסלל לנו הרב גץ זצ"ל. בכל בוקר, כשאני נכנס למשרדי, עיניי פוגשות את מבטו החם והעמוק של הרב מהתמונה שעל הקיר. התמונה הזו אינה רק תמונה – היא תזכורת יומיומית לאחריות הכבדה שהותיר על כתפינו. מבטו מלווה את כולנו בכל צעד, הוא מזכיר לנו "מה נורא המקום הזה" – כמה גדול המקום, כמה גדול המעמד, כמה גדול העם שאותו אנחנו משרתים, כמה גדולה השעה הזאת.
לא זכיתי להכיר את הרב גץ בחייו. כנער צעיר הייתי רואה אותו בערבי שבתות בכותל המערבי, מגיע עם תלמידיו מישיבת בית אל. עד היום, כשאני עוצם עיניים, אני יכול לראות את דמותו – לבוש לבן, כמו מלאך שירד משמיים להביא איתו את שבת המלכה ולעטר את כולנו בנשמתין חדתין. איך אפשר לשכוח תמונה כזאת?
אבל הרב גץ היה גם איש מעשה. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. מקובל שראשו בסתרי תורה, ורגליו נטועות עמוק באדמת הארץ הזו. איש התיישבות. איש חינוך. איש צבא. רב שתחת המעיל חוגר אקדח. שמקיים במלוא הלהט והעוצמה הפנימית את הציווי "לא תגורו מפני איש".
האחריות שהרב גץ נטל על כתפיו הייתה כבדה מנשוא. רב הכותל המערבי אחרי מלחמת ששת הימים. איך אפשר בכלל להבין את המשמעות של התפקיד הזה? איך אפשר בכלל להבין את האחריות ההיסטורית כלפי מאות דורות שחלמו על הרגע הזה וכלפי הדורות שעוד יבואו? הוא הרגיש את הנשמה של העם, ואת הנשמה של כל יהודי וכל יהודיה. הלב שלו היה פתוח לכל אדם. ודווקא מתוך החיבור הכל כך עמוק הזה לכל אדם – הוא ידע גם לעמוד כחומה בצורה על קדושת המקום הזה.
המלחמות לשמור על קדושת הכותל לא התחילו עכשיו. הרב גץ התמודד בעוז ובגבורה עם אלו אשר הכותל אינו משאת חייהם אלא רצון למצוא גם במקום המאחד – אפשרות לפלג. בחוכמתו הרבה, הוא ידע לשמור על קדושת המקום מבלי לפגוע באחדות העם. זו מורשת שאנו ממשיכים בה גם היום, ברוח משנתו – כותל יש רק אחד, והוא דורש מכל אדם לבוא אליו בענווה וביראה.
משפחת גץ היקרה,
אתם, שאיבדתם את האח אבנר, השם ייקום דמו, בקרב על ירושלים, יודעים עד כמה עמוק היה הכאב שהרב גץ נשא בליבו. כמה יקר היה המחיר האישי שהוא שילם. אתם גם יכולים להעיד איך מתוך הכאב הזה, מתוך השבר הנורא, הרב מצא בתוכו כוחות אדירים להרים ולרומם את עם ישראל כולו. לקיים בנפשו ובגופו את הנבואה "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי". הכותל הוא הסמל של המילים האלה. הרב גץ, זכר צדיק לברכה, הוא הסמל של המילים האלה.
גם כשקשה, גם כשכואב, אנחנו קמים, מתנערים, ולובשים את בגדי התפארת שלנו. כי זה מי שאנחנו – עם ישראל, עם הנצח, עם שיודע לקום מעפר ולהאיר את העולם.
מה מתאים יותר, בימים האלה שאור וחושך משמשים בהם בעירבוביה, מלהפקיד את יומני רב הכותל, בספריה הלאומית בירושלים למשמרת נצח – יחד עם עוד אלפי אוצרות נצחיים של עם ישראל ותורת ישראל. נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להינחם.
ביומנים אלה, אפשר לראות כמה חשוב היה לרב גץ החיבור של דור העתיד לשרשרת הדורות. הוא ראה בכך משימת חיים, להנחיל לדורות הבאים את המורשת העשירה של עמנו. ואנחנו, בענווה ובגאווה גדולה, ממשיכים את דרכו. בכל יום, בכל סיור, בכל פעילות חינוכית, אנו רואים לנגד עינינו את המשימה הגדולה הזו -לחבר כל יהודי ויהודיה לשורשיהם, למורשתם, ולעתידם.
מפעל חייו של הרב גץ, לחשוף את העבר המפואר של הכותל המערבי והר הבית, צובר ממדים בלתי רגילים. ברצוני לברך את ידידנו סולי, שיבדל לחיים טובים, שמוביל את המפעל האדיר הזה בנחישות ובמסירות, מאז ימיו של הרב גץ. החשיפות המרגשות שאנו עדים להן מדי יום – אינן רק גילוי של אבנים עתיקות. אנו לא מגלים אבנים – אלא שורשים. כל אבן שנחשפת היא עוד חוליה בשרשרת הדורות, עוד עדות לקשר העמוק והבלתי ניתן לניתוק בין עם ישראל לארצו ולירושלים בירתו.
אנו ממשיכים את דרכו של הרב גץ גם בעמידה האיתנה לשמירה על פסק הרבנים נגד העלייה להר הבית. הרב גץ השקיע בכך את כל כוחו ונשמתו, ואנו נוסיף ונשמיע בעוז ובגאון את קולה של תורה בעניין זה. כי ידענו, כפי שידע הרב גץ, שקדושת המקום אינה עניין של פוליטיקה או של רצונות אישיים. היא מהות הקיום היהודי, והיא דורשת מאיתנו לעמוד על המשמר ועל ההלכה בכל עת ובכל שעה. כמו גם שמירה על קדושת הכותל המערבי מול המבקשים לחללו ולפגוע בקדושתו.
משה רבינו מברך את יהודה ואומר "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר: שְׁמַע השם קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל־עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה". מפרש האבן עזרא הקדוש "רב לו – יספיקו לו ידיו, ואין לו צורך למי שיעזור אותו, כי אם עזרת השם לבדו". מוריי ורבותיי, הרב גץ, רב הכותל, לא היה לו צורך במי שיעזור אותו כי אם עזרת השם לבדו. ידיו רב לו.
נתפלל יחד שנזכה לאחוז בשולי גלימתו הקדושה. שנזכה להמשיך את דרכו – כאן בכותל המערבי ובכל מקום.
אסיים במילים של הרב גץ, מתוך הקלטה מרגשת מאוד של סיור שלו במנהרות הכותל המערבי. כך הוא מסיים את הסיור:
"עם ישראל לדורותיו קיווה למשש באבנים האלה, קיווה לחזות מרחוק, קיווה לראות מקרוב, ולא כולם הצליחו להגיע עָדָיו. ואנחנו היום, ברוך השם, יום-יום שעה-שעה, בחופשיות גמורה, מתוך חרדת קודש ושמחה, אנו זוכים לנגוע במקום הקדוש הזה. זה מאשר לנו את התקוות שחזו נביאנו עליהם השלום, שעוד המקום הזה ייבָּנה. שעוד למקום הזה יחזור עם ישראל ויתקבץ מכל פזורותיו. שעוד במקום הזה יצא ההד לשלום עולמי – לאנושות כולה בכלָלוּתה, ולעם ישראל בִּפְרָטוּתָה. ואנו מתחזקים באמונתנו של חזון הנבואה שראינו בראשיתו – סיומו יגיע בקרוב ממש, ונזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו"
אני מתפלל כי בימים אלה של מבחן, בואו נחיה כמוהו – באהבה, באמונה ובגבורה. כל אחד מאיתנו, במקום שלו, יכול להדליק נר קטן של אור. וביחד – נאיר את העולם כולו.
הדרך לגאולה עוברת דרך הלב. דרך אהבת חינם, דרך מעשים טובים, דרך רחמים. בואו נתחייב, כאן ועכשיו, לחיות ככה. להיות חזקים באמונה, לעמוד זקופים מול כל אתגר, ולזכור תמיד את הקדושה שבתוכנו ומסביבנו.
יהי זכרו של הרב גץ לנצח. שנזכה להמשיך את דרכו, להאיר את העולם באהבה, ולקרב את הגאולה במעשים טובים. נקום מהעפר ונלבש את בגדי התפארת שלנו.
אמן ואמן.
