אחים ואחיות יקרים,
בספר נחמיה מתואר חג הסוכות הראשון של גולי בבל, אחרי שחזרו הביתה לארץ ישראל: "וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כׇֽל־הַ֠קָּהָ֠ל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד״
שמחה גדולה מאוד…
והנה אנחנו עומדים היום, גם אנחנו בחג הסוכות, וגם אנחנו רוצים כל כך לקיים את המצווה "ושמחת בחגך והיית אך שמח" – אבל לבנו כבד. כי לא כולם שבו מן השבי. כי יש אחים ואחות שעדיין לא חזרו לסוכתם. אחים ואחות שלנו שנמצאים עדיין בשבי. חיילים שלנו שעדיין נלחמים להגנתנו. הרוגי מלכות שעוד לא הגיעו לקבר ישראל. פצועים שטרם נרפאו.
כמה קשה השנה לזכות ל'שמחה גדולה מאוד'… כולנו מתפללים לבשורות טובות, לישועות ולנחמות, אבל עד שכל החטופים לא חזרו לביתם – אנחנו עדיין לא מברכים על המוגמר.
ובכל זאת, לפני שהכהנים יברכו אותנו, הביטו נא עליהם:
הם עומדים כשפניהם מכוסים. הם לא רואים אותנו, ואנחנו לא רואים אותם. למה? כי הברכה לא שורה על פרטים. הברכה שורה על עם. על קהל. על יחד שבטי ישראל.
ריבונו של עולם!
ראה נא כמה עמך ישראל מאוחדים! ציווית אותנו לכנס יחד לולב והדס, ערבה ואתרוג. מי שיש בו תורה ומעשים טובים, מי שיש בו רק תורה, מי שיש בו רק מעשים טובים וגם את מי שאין בו את שניהם. אבל השנה הזאת, ריבונו של עולם – השנה הזאת קשה למצוא ״ערבות״. קשה למצוא יהודי שאין בו מעשים טובים. כולנו כאן יחד – מכל קצוות הארץ, מכל הסוגים והמינים. ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך!
ריבונו של עולם
כבר שנתיים הלב שלנו רותח. כבר שנתיים אנחנו מתפללים זה בעד זה. כבר שנתיים אנחנו דואגים זה לזה. נושאים יחד את הכאב, את התקווה, את האמונה.
ריבונו של עולם אל תעמיד אותנו יותר במבחן הזה! אמור לצרותינו הרף!
שיחזרו החטופים – כולם, בלי להשאיר אף אחד מאחור!
שיחזרו החיילים בשלום לבתיהם!
שהחללים יזכו לקבר ישראל!
שהפצועים יחלימו ויזכו רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף!
שלא יישמע עוד חמס בארצנו, שוד ושבר בגבולנו!
זוכרים אנחנו את האסון הגדול שפקד אותנו. זוכרים כל נופל. זוכרים כל נשמה. ומתוך הזיכרון הזה – אנחנו מצטופפים יותר קרוב. מחזיקים יותר חזק. מתפללים יותר עמוק.
תפילותינו וזעקותינו יבואו נא לפני כיסא כבודך!
והברכה שתרד עלינו כעת – תהיה ברכה של גאולה שלמה, של שלום אמיתי, של "שמחה גדולה מאוד".
כולנו יחד. אמן ואמן.