כוחו של הבלתי נראה – חנוכה תשפ"ו

חנוכה תשפ"ו

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בחג החנוכה, ירצדו אורות זעירים בחלונותיהם של בתים רבים, מדי ערב מצטרף נר נוסף, עד ליום השמיני שבו מאירים שמונה נרות מלאים, קורעים את החשכה ומכריזים: יש תקווה. האור עתיד לגבור על החשיכה, והטוב – על הרע. כמאמר הידוע: "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

האור של החנוכה מלמד, מאז ועד היום, כי גם מול כוחות חשכה מאיימים – די בניצוץ אחד כדי לשנות את המציאות.

ימי החנוכה נולדו מתוך ניצחון הרוח היהודית על התרבות היוונית. היוונים טימאו את כל שמני המקדש, ששימשו להדלקת המנורה – מעשה שנועד לנתק את מקור ההשפעה הרוחני-מוסרי של האור. הם ביקשו לאפשר לאדם להרגיש נוח עם בחירותיו גם כאשר אלו אינן מושפעות מערכים רוחניים גבוהים.

התרבות היוונית העתיקה – שהתבססה על תפיסתו של אריסטו – האמינה רק במה שנמצא "מול העיניים", במה שניתן לראות, לגעת, למדוד ולהוכיח. וכך כותב הרמב"ן (ויקרא ט"ז, ח') על 'היווני':

"שהוא מאמין רק ביש, והכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו אינו אמת".

עבור היוונים, כל מה שאינו מוחשי – אינו קיים. לכן טיפחו את תרבות הגוף והמציאו מערכת של אלים מיתולוגיים כדי להסביר תופעות שאינן נראות לעין. מנגד, הרעיון היהודי טוען, כי מאחורי העולם המוחשי קיים רובד עמוק הרבה יותר – רוחני, מופשט, בלתי נראה, הנקרא – 'אלוקות'.

מטרתם של היוונים לא הייתה להשמיד את העם היהודי, אלא לעקור את תפיסת עולמו. הם אסרו על שמירת שבת, על קידוש החודש ועל ברית המילה – מצוות המבוססות על קדושה שאינה ניכרת לעין. הם אף דרשו מהיהודים לכתוב על קרני הבהמות: "אין לנו חלק באלוקי ישראל"; לדעתם, מה שאינו נראה, אינו אמיתי. גם טומאת השמנים נועדה להעביר מסר: בעיניהם, לא הייתה משמעות של ממש לטומאה ולטהרה – מושגים רוחניים שאינם נמדדים באמצעים פיזיים.

בימינו, בעידן הטכנולוגי, ברור שהכוחות המשפיעים ביותר בעולם הם דווקא הבלתי נראים: גלי רדיו, קול, רנטגן, אטומים, חומר אפל, אנרגיה. כל אלו היו קיימים גם בתקופת אריסטו – אך אינם נראים לעין אנושית. העולם המודרני מוכיח שוב ושוב כי מה שאיננו נראה לעין עשוי להיות החזק, היציב והנצחי ביותר.

דחיית הבלתי-נראה אינה רק טעות פילוסופית; היא גם הפסד אנושי. מי שמתבונן רק על מה שנמצא מול עיניו – אינו מגלה את הפוטנציאל האמיתי שבו, או בזולתו. התרבות המודרנית מרבה להשקיע בחיצוניות, ולעיתים מזניחה את העומק הפנימי, הנסתר.

ישנו משפט נפלא שאומר: 'תעצום את העיניים ותראה רחוק יותר'. הראייה החושית מגבילה; הדמיון, המחשבה והאמונה – מרחיבים.

בחנוכה אנו אומרים לאחר הדלקת הנרות:

"הנרות הללו קודש הם – ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד"

מדוע רק לראות?
כי יש ערך מיוחד לרגע בו אנו מפסיקים להשתמש ולחפש את התועלת המיידית. כאשר אנחנו מתחילים להתבונן מעבר למוחש. ההתבוננות מובילה להכרה בעומק הבריאה, ברבדים שאינם מוחשיים, אך משמעותיים ביותר.

אם נפתח מבט המוכן לחפש את שמעבר לנראה, נוכל לגלות פרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר על העולם. אז נמצא את האור, ונוכל ללכת לאור דרך של אמת.

סיורי חנוכיות  • קריאה בתורה לחנוכה • סדר הלל • שירון לחנוכה • סדר הדקלת נרות חנוכה