על מה השמחה?
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
שמחת תורה הוא החג החותם את מערכת חגי תשרי. סדרת החגים שמתחילה בראש השנה וממשיכה ליום הכיפורים ולסוכות, מסתיימת בחג 'שמיני עצרת' שהוא מיד לאחר סוכות. לחג זה הצמידו חכמים את חג 'שמחת תורה'. על מה השמחה? מדי שבת בשבתו אנחנו קוראים בתורה בבית הכנסת את פרשת השבוע, וביום הזה אנחנו מסיימים לקרוא את כל חמשת חומשי התורה. את הסיום אנחנו חוגגים בשמחה גדולה, בשירה ובריקודים. התזמון המעניין הזה של חג שמחת תורה, מעורר שאלה: מדוע סודר כך שסיום התורה יחול בדיוק בסיום תקופת החגים? האם רק מקרה הוא?
כדי להבין זאת, עלינו לחדור לשורש הקשר של עם ישראל והתורה. יש הרואים בתורה ספר הוראות ודרכי חיים. לפי תפיסה זו, התורה בשבילנו היא אמצעי לדעת איך עלינו להתנהג בעולם? מה מותר ומה אסור לעשות? ומהו הכיוון המוסרי הנכון לנווט אליו את חיינו? אין ספק שאלו דברים נכונים, אך מי שמסתכל על התורה במבט זה בלבד, מפספס את נקודת המרכז של הקשר של עם ישראל ע?ם התורה.
האמת היא, שהתורה היא הדבר הקרוב ביותר לאלוקים שאנחנו מכירים. היא תמצית מופלאה מחכמתו ודרכיו של הבורא שהכין עבורנו. כאשר אנחנו הוגים בתורה מתוך ידיעה שהתורה היא מתת א-ל, אנחנו עושים את הדבר שמקרב אותנו אל ה' ואל חכמתו יותר מכל דבר אחר. חשוב לדייק: לימוד התורה אינו אמצעי להתקרב אל האלוקים, הלימוד עצמו הוא הוא ההתקרבות אל האלוקים. כי הדבר הקרוב ביותר אל הבורא שיכול להיתפס בהשגתנו הוא התורה.
כדי להעמיק יותר בנקודה זו, חשוב לדעת דברים שכתב ההוגה והפוסק הגדול – הרמב"ם – אודות חכמתו של האלוקים. לדבריו, אנשים רבים שוגים ומדמיינים את הבורא – בדומה לבני האדם אותם הם מכירים – כישות שיש לה חיים ויש לה חכמה וידיעות. אבל האמת שהאלוקים אינו כן, אלא הוא עצמו, ידיעתו וחכמתו הם דבר אחד שלם, ולא שייך לנתח את אישיותו לחלקים שונים. לפי דברים אלו, כיון שהתורה מייצגת עבורנו את החכמה והמצפן המוסרי של הבורא, כאשר הוגים בה והולכים בדרכיה אנחנו מתקרבים יותר ויותר לחכמתו ולטובו של האלוקים, שהן הן האלוקים בעצמו.
בעבר היו לעם ישראל דרכים נוספות לקרבת אלוקים. היו הנביאים, שהעבירו את דבר השם לעם או ליחידים לפי הצורך. היה גם בית המקדש ועבודת האלוקים שהייתה בו. ביום הכיפורים, למשל, היו לכהן הגדול משימות קדושות ומיוחדות בבית המקדש אותן ליוו המוני יהודים ששהו במקום, בתפילות ובברכות. בשיאן של המשימות הוא היה נכנס להקטיר קטורת בקודש הקודשים, המקום הנשגב ביותר שבו היו לוחות הברית של עשרת הדברות. חכמינו מספרים שביום זה היו קושרים לפתחו של בית המקדש רצועת צמר בצבע אדום ובשלב מסוים של עבודת יום הכיפורים היא הייתה מלבינה בדרך נס בהתאמה לדברי הפסוק: "א?ם י?ה?יו־ ח?ט?אֵיכ״ם כ־ֶש?־?נ?ים (-אדומים כ'שני'), כ־ֶש?־״ל״ג יֶל?ב־?ינו־". ללא ספק כל המעמד הזה היה גורם לקרבה עצומה בין בני ישראל לבין אביהם שבשמים.
לצערינו, לאחר שפסקה הנבואה ונחרב בית המקדש, לא נשארה אפשרות להתקרב בצורה עוצמתית כל כך לבורא העולם מלבד דרך אחת: הגייה בתורתו והליכה לאורה בכל מהלך חיינו.
תקופת החגים היא זמן נפלא של התקרבות לאלוקים. בתחילה אנו מתפללים אליו בימי הרחמים והסליחות כששיאם ראש השנה ויום הכיפורים, ולאחר מכן אנחנו מתענגים בצ?לו בחג הסוכות כאשר אנחנו מנסים לשחזר את הסוכות של אבותינו בהליכתם במדבר בעת יציאת מצרים. סוכות אלו מייצגות את המעטפת הרוחנית והגשמית הכבירה שנתן להם האלוקים בתקופה זו.
כמה נאה ומתאים לחתום את התקופה הזו בשמחת סיום התורה! כל ההתקרבות העצומה הזו לבורא העולם מגיעה לפסגתה עם החגיגה הגדולה על הקשר האיתן שיש לנו עם האלוקים: תורתו הקדושה!
אין זמן מתאים יותר לשמוח ולחוג את סיום מחזור הלימוד השנתי הגדול של חמשת חומשי התורה והתחלתו כשחותמים חודש מיוחד זה. כי חגיגה זו אינה סיום והתחלה גרידא, אלא ציון לעוצמתו הנהדרת והכבירה של המשולש הנצחי שאינו ניתן להפרדה: אלוקים, התורה ועם ישראל.
