כולם שווים לטובה – פרשת חיי שרה

חיי שרה – תשפ"ו

כולם שווים לטובה – פרשת חיי שרה

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת חיי שרה פותחת במילים:

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה"
(בראשית כ"ג, א')

אם נתבונן בפסוק, נבחין שהמילים האחרונות: "שני חיי שרה" מיותרות לחלוטין, כי הרי הפסוק פותח "ויהיו חיי שרה" ומה הטעם לסכם שוב, אחרי פירוט סך שנות החיים, במילים "שני חיי שרה"?

רש"י, גדול פרשני המקרא, מביא ציטוט מדברי רבותינו חכמי התלמוד: "שני חיי שרה – כולם שווים לטובה" – כל השנים של שרה היו שוות לטובה.

את הפיסקה הזו מסביר רבי יהודה אריה לייב אלתר (האדמו"ר מגור בשלהי המאה ה 19 ומגדולי מנהיגי יהדות פולין. המכונה בשם ספרו המפורסם "שפת אמת")

 " והוא מעלה גדולה להיות אדם עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו. ויש ניסיון לעני ויש ניסיון לעשיר. ושרה בתחילת ימיה עברו עליה כמה זמנים קשים ברעבון ובלקיחתה לפרעה ואבימלך. ובסוף ימיהם היה להם כל טוב ולא נעשה בה שום שינוי בכל השינויים האלה…"
("שפת אמת" חיי שרה, תרנ״ו)

חייה של שרה, במרוצת 127 השנים שהתברכה בהן, לא היו משופעים ברוב טובה וברכה. רוב חייה הצעירים עברו עליה בעקרות. תלאות בימי נדודיה עם בעלה אברהם על פני ארצות שונות. כמו פרשת חטיפתה בידי פרעה המצרי ואת צערה של שרה כשבעלה נשא את הגר השפחה שמיד נפקדה בבן – ישמעאל.

ההישג הגדול של שרה עלי אדמות, אותו מעלה התורה על נס, הוא שהצליחה לחיות ברוגע ושלווה ולהתמודד עם הנתונים שנכפו עליה, בשוויון נפש ושלווה פנימית. על אדם שמסוגל לראות את כל המצבים (רצויים ולא רצויים) בפרספקטיבה רחבה ומאוזנת, מבלי שהם ישבשו את השקט הפנימי שלו, ניתן לומר שהוא חי את חייו בצורה הטובה ביותר.

מה שנגזר על האדם לחוות עלי אדמות – אין אפשרות לשנות. זה לא בידיים שלו. אבל צורת קבלת הדברים, היא כן בידיים שלו. רק האדם עצמו קובע את סוג תגובותיו למצבים משתנים, טובים או רעים.

על שרה נאמר במקורותינו שבחייה התברך אוהלה בשלושה דברים: נר היה דלוק בו ברציפות (-אור בלתי פוסק, סימן לשמחה בלתי פוסקת), ברכה הייתה מצויה בעיסה ( – שפע של מזון טרי וטוב, סימן לעין טובה) וענן היה קשור על האוהל (הילה של שכינה שרתה על הבית, סמל לשלום, ושלווה).

אלו דברים שלא פסקו מהאוהל שלה אף פעם, מה שלא יכול היה להתרחש אם שרה הייתה שוקעת בעצב או דאגה כתוצאה מהמצבים הקשים שפקדו אותה. כשמתה שרה, פסקו גם שלושת הדברים הללו, ויצחק, הבן היחיד, לא יכול היה להתנחם. השכול היה ניכר באוהל על כל צעד ושעל. אולם, כשנשא יצחק את אשתו החדשה רבקה, נאמר:

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"
(בראשית, כ"ד ס"ז)

מה כוונת ההגדרה "האוהלה שרה אמו"? מסביר רש"י בשם ה"מדרש רבה"

"וַיְבִאֶהָ הָאֹהֶלָה וְנַעֲשֵׂית דּוּגְמַת שָׂרָה אִמּוֹ, כְּלוֹמַר: וַהֲרֵי הִיא שָׂרָה אִמּוֹ. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וּבְרָכָה מְצוּיָה בָּעִסָּה, וְעָנָן קָשׁוּר עַל הָאֹהֶל. וּמִשֶּׁמֵּתָה פָּסְקוּ, וּכְשֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרו…"

רק כשגילה יצחק שאשתו היא בעלת תכונות האופי של שקט פנימי וקבלת דברים בשלווה בהן התאפיינה שרה, התנחם על האובדן שחווה.