המוות המופלא של אברהם אבינו

בתחילת הפרשה מסופר על מותה של שרה ועל המאמצים שעשה אברהם לרכוש את 'מערת המכפלה' בעיר חברון שתשמש אחוזת קבר משפחתית לשרה ולעצמו; לאחר מכן אנו קוראים על שליחת עבד אברהם לארם־נהריים כדי לחפש שם נערה עבור יצחק, חיפוש שמסתיים בהבאת רבקה לבית אברהם ובנישואי יצחק ורבקה; ובסוף הפרשה אנו קוראים על שנותיו האחרונות של אברהם, פרידתו מבניו, מותו וקבורתו ב'מערת המכפלה' שבה קבר את שרה אשתו.

מותו של אברהם מתואר בתורה כמעט כאידיליה:

"ויגווע, וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע, וייאסף אל עמיו"
(בראשית כה, ח)

אברהם מת שבע! ממה היה אברהם שבע? אנו מכירים את תחושת השובע, תחושה של מלאות ושל הגעה לרמת אנרגיה מקסימלית. ואכן, כך מפרש רמב"ן (רבי משה בן נחמן; פוסק, פרשן ומקובל, ספרד 1194 – ישראל 1270) את מותו של אברהם:

"שראה כל משאלות לבו ושבע כל טובה… ששבעה נפשו בימים, ולא יתאווה שיחדשו בו הימים דבר… והוא סיפור חסדי השם בצדיקים, ומידה טובה בהם…"
(פירוש רמב"ן על בראשית שם)

אברהם אימץ אורח חיים שמילא אותו מבחינה נפשית. הוא האמין בחייו, במעשיו, ופעל להגשים את הערכים האלוקיים שגילה. אברהם עסק בחסד ובהכנסת אורחים; הוא טרח להפיץ את האמיתות הגדולות עליהן עמד לאחר שנים ארוכות של חקירה; הוא נדד לארץ רחוקה והיכה בה שורש; הוא התהלך לפני אלוקים בתמימות ובאמונה. חייו היו מלאים באמונה ובעשייה הנובעת ממנה. כשהגיעה שעתו להיפרד מן העולם, הוא לא חווה מצוקה. הוא מת שבע, מרוצה ומסופק.

חכמי המדרש הוסיפו קומה על הדברים הללו, בניסיון להסביר את המוות המרשים – אם אפשר להתבטא כך על מוות – של אברהם:

"הקדוש ברוך הוא מראה להם לצדיקים כשהם בעולם הזה את מתן שכרן, מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבוא, והם ישנים"
(בראשית רבה סב, ב)

המדרש מתאר את המוות כשינה. כאשר החיים מלאים ומספקים, כאשר יש התאמה בין הערכים, הרצונות והמעשים של האדם, מגיע רגע שבו החיים מסתיימים והאדם יכול להביט לאחוריו מסופק ומרוצה, וגם להביט קדימה באמונה לשכר בעולם הבא.

ברוני וור היא אחות אוסטרלית שמטפלת בחולים סופניים בתקופה האחרונה של חייהם. כחלק מעבודתה היא ניהלה שיחות כנות עם מטופליה, והחליטה לתעד את דבריהם האחרונים בספרה "The Top Five Regrets of the Dying". היא מתארת חמישה דברים שאנשים מתחרטים עליהם כשהם עומדים על סף המוות: שלא חיו מתוך נאמנות לעצמם אלא מתוך רצון לענות על ציפיות של אנשים אחרים, שעבדו מדי קשה, שלא ביטאו את רגשותיהם, שלא שמרו על קשר עם חברים, ושלא נתנו לעצמם להיות שמחים יותר.

אברהם אבינו מייצג את דמותו של האדם המופלא שהיה נאמן לערכיו, שעבד קשה למען מטרות נעלות, שהיה נאמן לחבריו, ובקצרה: אדם שחי חיים מלאי תוכן וסיפוק. אדם כזה עומד לפני המוות ומרגיש שבע. אכן, הוא אומר לעצמו, החיים היו טובים, איכותיים, משמעותיים, ועתה אפשר לעצום עיניים בשלווה.

בשבת האחרונה נפרד העם היהודי מאחד מטובי מנהיגיו, הרב פרופ' לורד יונתן זקס זכרו לברכה, הרב הראשי של בריטניה לשעבר.

הרב זקס היה דוגמא חיה של אדם שמילא את חייו בעשייה בעלת משמעות. הוא היה פילוסוף מעמיק, בעל הבנה חודרת בנפש האדם והתנהלות החברה האנושית. הוא עמל לשאוב מחוכמת התורה ולהאיר ממנה לעולם כולו. הוא היה גם נציג נאמן ושורשי של העם היהודי בפני אומות העולם ומנהיגיהן. בכישוריו הייחודיים ובאמונתו העזה הוא היטיב להראות כיצד קוראת היהדות לאדם באשר הוא ליטול אחריות על חייו ועל תיקון החברה האנושית כולה.

לכתו של הרב זקס בטרם עת, היא אבידה קשה לעם היהודי. הרב זקס ימשיך להיות דוגמא של אדם שהקדיש את חייו למטרות נעלות, ועמד במשימתו בהצלחה.

יהי זכרו ברוך.