פרשת חיי שרה תשפ"ה
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בפרשת חיי שרה מספרת התורה שאברהם אבינו התחיל לדאוג על דבר שידוך לבנו יצחק, ומשכך הוא שלח את עבדו הנאמן אליעזר לחפש שידוך מתאים. הוא כיוון אותו להיכן יישא פניו ('אל ארצי ואל מולדתי') ומה עליו לחפש, ואף השביע אותו לבל ישנה מהוראתו ולא כלום.
אליעזר עבד אברהם יוצא לדרך, בליווי עשרה גמלים מלאים כל טוב, ובידו 'שטר מתנה', מסמך שמעביר את כל רכוש אברהם בבלעדיות ליצחק בנו.
אליעזר אין לו מושג מה טומנת לו בחובה הדרך הארוכה ורוויית הסכנות, כמה זמן יהיה עליו לשוטט בכפרים ובמדבריות, והנה, נס! באותו יום בו הוא יצא מחברון, הוא הגיע לארם נהריים שבצפון סוריה… ולא זו בלבד. אליעזר עומד מחוץ לעיר על באר המים, לעת ערב, לעת צאת השואבות, וליבו תפילה: ה' אלוקי אדוני אברהם, הקרה נא לפני ועשה חסד… והנה, רק סיים אליעזר את תפילתו החרישית, ומספרת התורה,
" רבקה יוצאת, וכדה על שכמה, והנערה טובת מראה, בתולה…"
(בראשית כד, טז)
עומד לו אליעזר ומתבונן בנערה שצצה לו כמו משום מקום, הוא רואה אותה ניגשת לשאוב מים מהבאר ומחזה נפלא מתגלה לנגד עיניו: המים עלו לקראתה מתחתית הבאר. היא לא הייתה צריכה להתאמץ לשאוב מים מעמקי הבאר אלא המים עלו והתמלאו מאליהם בתוך הכד שלה.
אליעזר, לפי דברי חכמינו (מדרש רבה בפרשתנו) היה כבר רגיל למחזה ניסי כזה בביתו של אברהם אדונו, ולכן קל לתאר את התרגשותו. אין ספק שתפילתו נענתה ודרכו צלחה. גם 'קפיצת הדרך', גם ההופעה הפתאומית הזו של הנערה, וגם הדמיון הזה בין שני האישים, ש'המים עולים לקראתם'… אולם לא.
אליעזר לא בטוח שהיא הנערה אותה מבקש אברהם עבור בנו יצחק. רבקה לא עברה עדיין את המבחן העיקרי והשאלה המנקרת כעת את מוחו של אליעזר היא אם הנערה היא בעלת לב טוב ומידות טובות. אחרת, היא לא מתאימה לביתו של אברהם.
בעל הטורים, הרב יעקב בן אשר (ה'כ"ט, 1269, גרמניה – ה'ק"ג, 1343 ספרד) מחבר ספר ההלכה הבסיסי 'ארבעה טורים', בפירושו על הפסוק 'ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני', הוא כותב:
'אם תהיה צדקת גומלת חסדים'.
יכולה הנערה להיות פלאית ובעל מופת, חכמה פקחית, נאה וחיננית, יכולה הדרך אליה להיות נסית ומלאה בתופעות על טבעיות, אבל התנאי לשידוך הוא שהיא תהיה טובת לב ובעלת מידות טובות.
סימן זה קבע לו אליעזר מראש: אם הנערה תציע לו, מיוזמתה, מים גם לו וגם לגמלים שלו- היא הכלה! וזה מה שבאמת התרחש ברגעים הבאים, כשוך ההלם הראשוני של אליעזר מתופעת 'המים העולים'.
"ותאמר: שתה אדוני… ותכל להשקותו, ותאמר, גם לגמלך אשאב!"…
(בראשית כד, יח-יט)
ואליעזר מתרגש, משתומם. כעת הוא כבר בטוח שהצליח האלוקים דרכו. כעת רק צריך את ההסכמה של הנערה והוריה, והשידוך יוצא לדרך.
התורה לא מספרת זאת סתם. חז"ל אומרים 'מעשי אבות – סימן לבנים'. הסיפור הזה בא ללמדנו כי היסוד להקמת תא משפחתי טוב, טמון במידות הטובות של בני הזוג. סוד ההצלחה של זוג נשוי הוא לב טוב ומכיל, עיניים טובות ונפש רגישה.
היכולת לאהוב, להקשיב, להבין ולהכיל, שווה בהרבה מהיכולת לחולל ניסים ונפלאות.
