בתחילת הפרשה, מסופר על מיתתה של שרה אימנו, ועל רצונו של אברהם לקבור אותה במערת קבורה בשדי העיר חברון, אותה מערה שמאוחר יותר נקברו בה הוא עצמו, יצחק ורבקה, ויעקב ולאה.
עד היום נוהגים יהודים לפקוד את קברי האבות בעיר חברון ולהתפלל שם.
אברהם מנהל דיון בנוגע לקניית השדה עם החתים שגרו אז בעיר חברון, ועם עפרון, בעליה של המערה המבוקשת. דיון זה מצוטט במלואו בפרשה.

מאוחר יותר הפרשה מתארת את בקשתו של אברהם ממנהל משק הבית שלו – אליעזר – לחפש אישה ליצחק בנו בארץ הולדתו של אברהם.
אליעזר נוסע לארם נהריים לבצע את משאלתו של אדונו, והפרשה מתארת בפרוטרוט את התפילה שלו מא-לוקים שיצליח את דרכו; ואת כך שמצא את רבקה, בת דודתו של יצחק, הראויה לאישה ליצחק.
הפרשה מוסיפה ומתארת בארוכה את השיחות אותן ניהל אליעזר עם רבקה ועם משפחתה.

חכמי ישראל אינם מתעלמים מזה, ומצהירים הצהרה מפתיעה:

אמר רבי אחא: יפה שיחתם של עבדי אבות לפני המקום, מתורתם של בנים! שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה…
(רש"י בראשית כד, מב; על פי מדרש רבה ס, ח)

חכמי ישראל עומדים על כך שהתורה מאריכה עד מאוד בשיחותיו של אליעזר – עבד אברהם, ואילו מצוות חשובות בתורה נאמרו רק ברמיזה; הם רואים בכך אות ששיחתם של עבדי האבות נעלה ומשובחת יותר ממצוות אלו.

הכיצד?
רבים מאיתנו רגילים לחשוב שככל שהמעשה אותו אנו עושים מנוגד לחיי היום יום, וככל שיש בו הקרבה ומסירות, כך גם רבה קדושתו, וא-לוקים יותר שבע רצון ממנו.
אך חכמי ישראל מדגישים את שנלמד מן הפרשה, כי כל המצוות הא-לוקיות שניתנו בתורה, אינן אלא הדרך לחיים ארציים מתוקנים יותר, ובחיים אלו, מתבטאת הקדושה היותר נעלה. אבותינו הקדושים, שהאירו דרך בעולם חשוך, ואפילו אלו שחסו בצילם, מלמדים אותנו כיצד לחיות חיים מתוקנים, מלאים בקדושה בכל פעולה ופעולה.
כמובן שאין בדברים אלו כדי להוריד מן המחויבות המתבקשת מאיתנו למצוות התורה, שכולן כלים א-לוקיים להתנהל בעולם הארצי, וסביבן נכרתה הברית בין עם ישראל לא-לוקיו.

מכל מילה ומשפט מן הדיאלוגים המופיעים בפרשת השבוע בידינו ללמוד התנהלות מקודשת:
כיצד מבצעים רכישה של קרקע מתוך הוגנות, יושרה וכבוד; מהם הדברים שעלינו לשים דגש עליהם בבואנו לחפש את בני זוגנו; מהי ההתנהלות המתבקשת עם קרובי משפחה; כיצד נושאים תפילה לא-ל כשאנו זקוקים לעזרה עליונה; ודברים רבים אחרים. בהשראת הפרשה בידנו להקנות לעצמנו תכונות של נטילת אחריות, אומץ, גבורה, ענווה ושמחת חיים.

שלוש פעמים ביום אנו אומרים בברכה הראשונה של תפילת העמידה:

זוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם, למען שמו באהבה.

במילים אלו אנו מצהירים כי הגאולה השלמה תבוא בזכותם של האבות הקדושים, שאת סיפור חייהם אנו קוראים בפרשות אלו: אברהם יצחק ויעקב. הרב אברהם יצחק קוק רואה במילים אלו עומק נוסף: לא זו בלבד שהגאולה תבוא בזכותם של האבות, אלא שהיא תישא בכנפיה את תורת שיחתם של האבות, את דרכם של האבות להאיר את אורו של א-לוקים בכל מרחבי החיים.