פרשת חיי שרה תשפ"ג
הגאן הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת 'חיי שרה' מכילה שני סיפורים גדולים: הראשון, סיפור מותה וקבורתה של שרה במערת המכפלה שבחברון, והשני, סיפור שליחותו של עבד אברהם לחרן שבארם-נהריים לחפש כלה ליצחק, והבאתה של רבקה. הסיפור השני ארוך במיוחד כשחלק ניכר ממנו תופסים דבריו של העבד – שחז"ל זיהו כאליעזר – למשפחתה של רבקה. הוא מתאר וחוזר ומתאר את הרקע לשליחותו ואת הקורות איתו בהגיעו לחרן עד לרגע שבו הוא מבקש מהם רבקה לאישה עבור יצחק.
על שיחה ארוכה זו אמרו במדרש 'בראשית רבה': יפה שיחתם של עבדי בתי אבות מתורתם של בנים, שכן פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ואילו מן המצוות יש כאלו שנלמדות בדקדוק קל של מילה אחת בתורה. אך אנו נבקש לעמוד דווקא על שיחתה של רבקה, על קולה שמבצבץ ועולה לרגע בתוך הסיפור הארוך.
לאחר שאליעזר מסכם – כמנהג הימים ההם – עם אביה של רבקה שהיא תבוא עימו לארץ כנען ושם תינשא ליצחק, הוא מחלק מתנות לרבקה ולמשפחתה והם יושבים לסעודה חגיגית. אולם למחרת בבוקר, כאשר הוא מבקש לקחת את רבקה ולצאת למסע, מתחילים להישמע קולות של פקפוק. אחיה ואימה מציעים שהיא תישאר בבית כשנה ורק לאחר מכן תבוא. העבד נבוך מן הנסיגה והם מציעים "נקרא לנערה ונשאלה את פיה".
כשקוראים לרבקה, הם שואלים אותה: "התלכי עם האיש הזה?" ובוודאי מצפים לתשובה שונה מזו שקיבלו, שכן רבקה עונה במילה אחת, בוטחת וללא היסוס: "אלך!"
התשובה מלאת הנכונות "אלך" מזכירה לנו את המילים שבהן נפתח מחזור סיפורי אברהם בספר בראשית: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". גם רבקה עושה כאן צעד דומה לזה של אברהם. היא מוכנה ללכת מארצה, ממולדתה ומבית אביה אל ארץ לא נודעת.
סיפור זה מזכיר לנו תכונה חשובה של אברהם אבינו. כאשר אברהם מחפש אחר מקום לקבור בו את שרה, אומר לו עפרון, בעל 'מערת המכפלה' המבוקשת: "השדה נתתי לך, והמערה אשר בו לך נתתיה… קבור מתך", אך כאשר העיסקה מתקרבת לסיומה מתברר שעפרון איננו כה נדיב, הוא דורש תמורת השדה והמערה סכום מופרז של "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר".
בסיפור אחר שקראנו בשבוע שעבר, אברהם מאתר שלושה עוברי אורח ומציע להם אירוח: "ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם", ובפועל הוא מגיש להם סעודה כיד המלך: "וימהר אברהם האוהלה אל שרה, ויאמר: מהרי שלוש סאים קמח סולת, לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב… ויקח חמאה וחלה, ובן הבקר אשר עשה, ויתן לפניהם". ואת כל הסעודה העשירה הזו כינה אברהם "פת לחם".
בתלמוד הבבלי השוו שני סיפורים אלו ואמרו:
מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.
(מסכת בבא מציעא, דף פז)
אחד המאפיינים של צדיק הוא שהוא עושה הרבה אך מדבר מעט. הוא לא מתפאר במעשיו הטובים ולא מבליט אותם. זאת לעומת הרשע, שמדבר דברי רהב ומפאר את עצמו אך בפועל אינו עושה מאומה.
רבקה מהווה חוליה נוספת בשלשלת משפחת האבות, ותשובתה הקצרה והאמיצה "אלך" מלמדת על התאמתה למשפחת אברהם. היא מוכנה לצאת למסע ארוך למען יעד חשוב, אך היא אינה מרבה לדבר, היא מחליטה – ועושה.
