ושמחת בחגך

חג סוכות – תשפ"ה
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי וןהמקומות הקדושים

חג הסוכות וחג שמחת תורה הבאים עלינו לטובה מביאים לפתחנו אתגר רוחני עצום. סוכות הוא החג היחידי בתורה שבו נצטווינו לשמוח. בראש השנה עמדנו באימה וברתת וקיבלנו עלינו דין שמיים. ביום הכיפורים התחננו למחילה ולשנה של נחמה ושל גאולה. אך כיצד נוכל לקיים את מצוות "ושמחת בחגך והיית אך שמח" בשעה שליבנו כבד כל כך מצער? איך נשמח כשאחינו ואחיותינו שבויים בידי אויב אכזר, וכשחיילינו היקרים נלחמים בעז להגן על עמנו?

כשמשה רבנו מזהיר את בני ישראל לפני מותו מהסכנות האורבות להם ומפני העונשים הקשים העלולים להתרגש עליהם חלילה, הוא מסביר ואומר "תחת אשר לא עבדת את אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". השמחה, מלמד משה את עמו, אינה תגובה למצב חיצוני, אלא, בחירה פנימית עמוקה. בחירה להאמין בטוב לאחוז בתקוה ולחיות בצד המואר של החיים גם בשעות האפלות ביותר.

בימים הקשים שאחרי חורבן המקדש השני נחלקו חכמי ישראל בנסיון להבין את מהות מצוות הסוכה. רבי אליעזר ראה בסוכה סמל לענני הכבוד הניסיים שהגנו על בני ישראל בלכתם במדבר. רבי עקיבא לעומתו, ראה בדמותו דווקא את דמותן של הסוכות הרעועות והמאולתרות שבנו בני ישראל כדי להגן על עצמם מפני פגעי המדבר והשמש הקופחת. דווקא שם, בתוך הקושי הגדול, בגיא צלמוות הוא ביקש למצוא את החסד האלוקי ואת השמחה.

חג הסוכות, לימד אותנו רבי עקיבא, החג שבו אנו מצטווים לשמוח הוא דווקא החג החשוף והפגיע ביותר שלנו. כמו בני ישראל בנדודיהם במדבר גם אנו יוצאים מן הבית המוגן אל סוכת הארעי. חשופים לכל פגע. ובכל זאת, דווקא מתוך ההבנה של שבריריות החיים אנו בוחרים לשמוח ולהודות על היש. אנו מביטים נכוחה אל הסכנות הרבות האופפות אותנו ומודים על כל רגע של חסד.

מצוות הסוכה היא אחת המצוות היחידות בהן מדגישה התורה "למען ידעו דורותיכם". הסוכה משיבה אותנו אל הבאר העתיקה והעמוקה של ראשית עמנו. מחזירה אותנו אל שורשינו אל היסודות שעליהם מושתתת אמונתנו הקדומה .
אבידן בית יעקב הוא אבא של סרן רועי בית יעקב הי"ד שנפל בעזה. כתב על חג סוכות תשפ"ה:
"אנשים שואלים אותנו מה שלומנו בחג. הנה תשובתי: חג סוכות הוא החג שבו נאמר הציווי: *'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ'.*
אנחנו נשמח. תודיעו את זה למחליף של המחליף של נסראללה, אם יש כזה ולראשי החמאס בעזה, ולכל אויבינו, ולכל 'ידידינו' בעולם. עם ישראל שמח. עם ישראל ישמח.
המלחמה הזו פרצה ב'שמחת תורה'. זו מלחמה על השמחה.
בלוח השנה העברי, לעולם לא נוכל לקבוע בתאריך שבו פרצה המלחמה יום אבל או צער, כי זה תמיד יהיה יום חג. הזיכרון שלנו יהיה גם לשמוח. ההנצחה שלנו תהיה גם שמחה.

השמחה שלנו אינה הוללות. השמחה שלנו היא שמחה שאינה מתעלמת מהקושי ומהכאב שסובבים אותה. השמחה שלנו היא שמחה של עם שיודע שתפקידו להביא את המוסר לעולם. על זה אנחנו נלחמים – להגדיל את הטוב בעולם, למגר את הרוע בעולם.

השמחה שלנו מביטה לעתיד. היא יודעת שאנחנו בדרך, היא יודעת שעכשיו חסר, היא יודעת שבסוף ננצח ונביא את הטוב, והשמחה תהיה שלמה.
השנה דווקא השנה אנו זקוקים למסר הזה של חג הסוכות. מול חורבן נורא שהתרגש עלינו בחג שמחת תורה, נבחר בחיים, בבניה ומעל הכל בשמחת החיים. לא מתוך התעלמות מהכאב אלא מתוך הכרה עמוקה בכוחנו כעם, באחדותנו ובאמונתנו. מול האויב המבקש לשבור את רוחנו נתחזק בשמחה. מתוכה נתעצם ונשלח כוחות לאחינו הלוחמים, למשפחות השכולות ויותר מכל לאחינו ואחיותינו השבויים.

יהי רצון שנזכה לשמוח לא רק מתוך בחירה, אלא גם בזכות בשורות טובות ישועות ונחמות שיגיעו אלינו מכל החזיתות. מי ייתן ונראה במהרה בימינו בשוב ה' את שיבת ציון בגאולה השלמה בבניין בית מקדשנו.