חג הסוכות עומד על קו התפר של תחילת השנה החדשה בלוח העברי. מצד אחד הוא ניצב עם הפנים לשנה החדשה, לחורף המביא עימו את ברכת השמים ואת השפע; ומצד שני הוא 'חג האסיף' – החג שמתייחס אל השנה שעברה. בתרבות חקלאית, חג הסוכות הוא הרגע שבו סיים החקלאי להכניס למחסנים את התבואה של השנה שעברה, לאחר שנה ארוכה של עמל ויגיעה בשדה, חריש זריעה וקציר. ברגע זה הוא מביע את שמחתו ורגשות ההודיה שלו לא-לוקים על היבול.
באופן סמלי, לימד הרבי מליובאוויטש זצ"ל, גם בתרבות שאיננה חקלאית אנו זקוקים ל'חג האסיף'. כאשר חולפת לה שנה ואנו עוברים לשנה הבאה, מגיע רגע שבו אנו אוספים את סיכומה של השנה החולפת, אוגרים בליבנו את המעשים הטובים שעשינו ומבקשים לכפר על מעשים פחות מוצלחים. אסיף פנימי זה שכל אדם בעל מודעות חווה אותו, מביא את האדם לשמחה. אדם שאסף את השנה החולפת ובא בלב טהור אל השנה החדשה, חווה אושר ושמחה פנימית המעניקים לו מוטיבציה לעשות את השנה החדשה טובה ומוצלחת יותר.
וברגע זה אנו נקראים ליטול לידינו את ארבעת המינים: לולב, אתרוג, הדסים וערבות. הלולב צומח על פסגתו של עץ הדקל המניב תמרים מתוקים ועסיסיים, האתרוג המהודר טעמו ייחודי וריחו נישא למרחקים, ההדס משיב את הנפש בריחו, ואילו הערבה הפשוטה – אין בה לא טעם ולא ריח. חכמי המדרש הצביעו על כך שארבעת המינים מייצגים ארבעה סוגים של בני אדם. האתרוג מסמל את מי שלמד תורה וגם עשה מעשים טובים, הלולב מסמל את אלו שלמדו תורה אך אינם מתייחדים במעשים טובים, ההדס מסמל את האנשים היקרים שעושים מעשים טובים לרוב אך לימוד התורה איננו שגור בפיהם, ואילו הערבה מסמלת את אותם אנשים שאין בידם לא תורה ולא מעשים טובים.
את ארבעת המינים אנו אוגדים ביחד, ובזה אנו מביעים את השאיפה לאחדות לאומית בין כל סוגי האנשים.
אומנם, באמת ראוי לחשוב על כך. אם יש אנשים כאלו שאין בהם שום דבר חיובי, מדוע יש לתת להם מקום של כבוד? קל לדבר על אחדות, אך מן הראוי להודות ששאלה כזו מעיקה מדי פעם, ויש לספק לה תשובה.
נראה כי דווקא הערבה הפשוטה, נטולת הריח והטעם, מצליחה לבטא את האחווה והאחדות יותר מכל. כאשר יש סיבה לאהבה, כאשר יש לאדם כישורים בולטים, אנו נוטים לאהוב את אותם כישורים ולא להתמקד באדם עצמו. האתרוג יפה ויש בו טעם וריח, הלולב גבוה וזקוף ולפירותיו טעם נפלא, ההדס נושא ריח מדהים. אך הערבה נטולת כל ייחודיות. האחדות עם הערבה ועם האדם שהיא מייצגת, נובעת מסיבה אחת בלבד: אנו מתאחדים עם כל מי שהוא אח שלנו, גם אם אין לו כל בשורה מיוחדת עבורנו וגם אם אישיותו אינה זוהרת בעינינו.
זהו רגע מיוחד שיש להתעכב עליו ולנצור אותו. הרגע שבו אדם אוסף את השנה שעברה ומרגיש מלא בטוב; וברגע הזה הוא מחבק את מי שאין לו כלום. הרגע הזה הוא אי של טוב ויופי בתוך ים החיים.
שנזכה להתאחד עם כל העם היהודי ולשמוח שמחה פנימית ואמיתית.
חג סוכות שמח!
-q42loyqb4tskg99xzl99o9h663j83l0jxldfqoq3v8.jpg "147_2")
