חורף ארוך ופרי קטן

חורף ארוך ופרי קטן – טו בשבט – ראש השנה לאילנות

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכול המערבי והמקומות הקדושים

ביום חמישי הקרוב יחול 'ט"ו בשבט' – יום לכאורה שגרתי, לא חג ולא ציון אירוע היסטורי, אך יום זה מיוחד בכך שמציינים בו את הקשר בין האדם והצומח, ובפרט בין העם היהודי לפירות ארץ ישראל. ביום זה נהגו בתפוצות ישראל לטעום מפירות הארץ, ואף יש שחיברו "סדר ט"ו בשבט" לומר בחיק המשפחה והידידים.

המקור לציון תאריך זה נמצא בהלכה, והוא מתייחס לפרט בהלכות מעשרות. על פי ההלכה, יש להבחין בין פירות שנה אחת לפירות שנה אחרת בהקשר של מספר מצוות, והתאריך שנקבע למעבר משנה אחת לשנה שאחריה הוא בט"ו בשבט. הסיבה לקביעת תאריך זה היא מפני שזהו הזמן שבו מתקיימת 'חנטה' – השלב שהפרחים נושרים מהעץ והפירות מתחילים לבצבץ.

החנטה היא שלב ראשוני של צמיחת הפירות. רוב הפירות מגיעים לשלב ההבשלה במהלך הקיץ. מעניין להתבונן בקביעת התאריך דווקא בחודשי החורף, כאשר הפירות רק מתחילים לצמוח.

כאשר מתבוננים על העצים בחודשי החורף, הם נראים די עלובים. העלים נושרים והעץ עומד ערום. אך בשלב מסוים העץ מוציא פרחים. מניין הגיעו פרחים אלו? מאותה תקופה שבה העץ נראה עלוב ושומם. בחורף ספגה האדמה את הגשם והעץ צבר כוחות שמאפשרים לו בשלב מסוים להתחיל את המסע לקראת הוצאת הפירות.

כאשר יוצאים הפרחים, אנו יודעים שהעץ עמד במשימה. הוא אכן ניצל את החורף כדי לצאת לדרך. אך הפרחים עדיין עלולים לנשור כפי שבאו. בתקופת ט"ו בשבט, כאשר הפרחים נושרים ומתגלה פרי קטן, אפילו אם הוא עדיין חמוץ למדי – אנו יודעים שהעץ מתחיל להוציא פירות, ועד הקיץ יגדלו הפירות, יבשילו ויהיו מתוקים וראויים לאכילה.

את הפסוק "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) רגילים לדרוש כהשוואה בין האדם והעץ. ואכן, התבוננות בתהליך שהעץ עובר מלמדת הרבה על התהליכים החינוכיים וההתפתחותיים של האדם.

לעיתים קרובות נתקלים הורים ומחנכים בילד שנראה כמו העץ בחורף, שאינו מוציא לא פרחים ולא פירות. דיבורים ושכנועים נראים חסרי תוחלת, והייאוש עשוי לזחול אל הלב. "מה יהיה עם הילד הזה" – אנו נאנחים, ושוכחים כי גם העץ עובר חורף קשה שנראה מייאש.

אך אין דיבור טוב ואין מעשה ראוי שאיננו חודר אל הלב. יום אחד הילד יגדל, יוציא פרחים ואחר כך פירות. איננו צריכים להמתין עד הבשלת הפירות החינוכיים כדי לשמוח בהצלחת הילד. גם כאשר אנו רואים פרי קטן, צעד ראשון, התקדמות מעטה – אנו יכולים ללמוד מכך כי התקופה הקודמת לא הייתה מיותרת. הילד קלט הכל, והוא צריך את הזמן הנכון עבורו כדי לצאת לדרך ולהוציא לפועל את החינוך שקיבל.

ט"ו בשבט מציין את הרגע שבו אנו מגלים שמשהו קרה, משהו קטן שמלמד על העבר ומעניק תקווה ושמחה בעתיד.