עמידה לפני הא-ל: הקומה השמחה ? סוכות
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
'חג הסוכות' אותו נחגוג בימים הקרובים, הוא חוליה מרכזית בשלשלת חגי חודש תשרי ? חודש החגים היהודי. רצף צפוף של חגים כפי שאנו חוגגים מדי שנה בחודש תשרי, איננו מקרי; זהו תהליך אותו אנו אמורים לעבור מדי שנה, לחוות את המסרים העולים מימים מיוחדים אלו ולהפנים את החוויות כדי שנושפע מהם במהלך השנה הקרובה.
במבט מקיף יותר, חייו של כל יהודי אמורים להיות מעוצבים על ידי חודש תשרי. שהרי בכל שנה אנו חווים את התהליך החגיגי הזה באופן שונה. כל שנה והמבט שלה; בכל שנה, התובנות שקלטנו, החוויות שחווינו, האישיות שהתעצבה בנו במהלך השנה ? כל אלו מצטרפים לסדרת החגים ומאפשרים לנו 'לנשום' מחדש את האווירה המיוחדת של חודש תשרי ולקלוט אותה מחדש.
סדרת חגי חודש תשרי, פותחת ב'ראש-השנה', ממשיכה ב'יום-כיפור', עוברת לחג הסוכות ומסתיימת ב'שמחת-תורה'. זהו רצף שאינו מובן מאליו. על-פניו, השלבים ברצף החגים נראים כסותרים זה לזה.
ראש-השנה ויום-כיפור הם ימים רציניים, ימים שיש בהם אווירה כבדה משהו. בראש-השנה אנו מכריזים – באמצעות התקיעה בשופר והתפילות המיוחדות לימים אלו ? על קבלת מלכות אלוהים. קבלת המלכות של אלוהים אינה דבר הנעשה בקלות ראש או מתוך חוסר שימת-לב; זהו מעמד הנושא אופי רציני, ובהתאם לכך נראית אווירת ימי ראש-השנה בבתי הכנסת ובמשפחה היהודית. שמחת החג של ראש-השנה מאופיינת ברצינות ובמתינות.
גם יום-כיפור איננו יום פשוט. זהו יום של חשבון-נפש, יום של עמידה חשופה מול אלוהים כשאנו מכירים בחולשותינו ובמעשים שאולי היינו מעדיפים להדחיק מזכרוננו. אופיו של יום-כיפור איננו עצוב, אך הוא רציני ודורש התמקדות ואחריות.
השלב הבא הוא חג הסוכות, ובו למרבה ההפתעה משתנה אופי החג מקצה לקצה. ימי חג הסוכות הם ימים שמחים ועליזים, ימים שאנו חוגגים אותם בסעודות חגיגיות ושמחות, ימים בהם הניגון והריקוד שולטים במרחב היהודי. האווירה של חג הסוכות בקהילות יהודיות, היא אווירה העשויה להזכיר פסטיבל של שמחה ועליזות. אנו יושבים בסוכות מקושטות, נפגשים עם חברים, ידידים וקרובי משפחה והמפגש מלווה בדרך כלל בלגימת כוס יין… אווירה זו מקורה בהוראה שאנו קוראים בתורה: "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים… בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מ-מב). כבר לפני אלפי שנים, נשא חג הסוכות בבית המקדש אופי שכזה. בכל לילה מלילות חג הסכות, הייתה נערכת בבית המקדש ? מקום בעל אופי מאופק וסולידי בכל ימות השנה ? חגיגת "שמחת בית השואבה", ובה היו גדולי החכמים והכוהנים רוקדים ומנגנים ואף מבצעים פעלולים שונים בכדי להרבות את השמחה. "מי שלא ראה שמחת בית השואבה", אמרו חכמים, "לא ראה שמחה מימיו" (מסכת סוכה, פרק ה משנה א).
האם ניתן לראות את חג הסוכות כחוליה נוספת המצטרפת לראש-השנה ויום-כיפור או שמא סותרת להם? באיזה אופן אם כן, ניתן לצרף את החג העליז הזה לימים הרציניים והכבדים שקדמו לו?
כאמור, רצף החגים בחודש תשרי מעורר אותנו למחשבה שמדובר בתהליך שאנו מוזמנים לחוות. בתהליך זה, אנו אמורים, כנראה, לעבור שלבים שונים ואף סותרים. אחד הפנים של תהליך זה, אולי העיקרי שבהם, הוא: העמידה לפני הא-ל. יחס האדם המאמין לנוכחותו של אלוהים בחייו, עשוי להיות מורכב מפנים סותרים. מצד אחד, נוכחותו של אלוהים בחיינו נושאת בוודאי אופי של כובד-ראש ורצינות. אין הדבר פשוט כלל ועיקר. האמונה תובעת מאיתנו להיות אנשים כנים וישרים, לפעול בצדק ולקדם את העולם מתוך אחריות והכרת המשימה המוטלת על כתפינו. מצד שני, העשוי להיראות כסתירה, נוכחותו של אלוהים בחיינו היא נוכחות של טו־ב. ואהבה אינ-סופיים; אלוהים חומל עלינו ורוצה אך ורק בטובתינו. נוכחות מסוג כזה מעוררת בנו רגשות שמחים ושלווים, ויוצרת בנו תחושת ביטחון מרגיעה.
חודש תשרי מעצב עבורינו את אופיה של העמידה לפני אלוהים. אנו פותחים את חודש החגים בימים הנושאים אופי רציני ומחייב, ועוברים לימים הנושאים אופי שמח ובטוח. אלו קומות שונות של אמונה. אך הסדר איננו מקרי. העמידה לפני אלוהים לא נכון לה שתעבור מייד לקומה השנייה בטרם חיזקנו והבטחנו את הקומה הראשונה. בתחילת החודש אנו חווים ימים בעלי נוכחות אלוהית שהמשמעות העיקרית שלה היא מחוייבות ורצינות. אנו מכירים במשימה האחראית המוטלת על כתפינו כחלק מן האנושות, וכיהודים בפרט. רק לאחר שהפנמנו את העמדה הזו, אנו עולים קומה אל השלב הבא, השלב בו הנוכחות האלוהית היא מקור לאהבה עוטפת ולחגיגה של שמחה.
חג הסוכות מהווה הזמנה עבור כל יהודי, להיכנס אל תוך הסוכה, לחוש עטוף ומחובק באהבתו של אלוהים, להריח את החורף המבורך הקרב ובא ולחגוג אותו באווירה של ביטחון ואמונה.
