פרשת וישב תשפ"ו
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
לאורך כל פרשיות ספר בראשית עד כה, היה ברור מי הצד הטוב ומי הצד הרע: הנחש ואדם הראשון, נח ואנשי דורו, אברהם ולוט, ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב. לפתע, בפרשת וישב, מתפתח עימות מסוג אחר – בין יוסף הצדיק ובין אחיו, עשרת השבטים. כאן אין דמות רעה מול דמות טובה, אלא ויכוח בין שני צדדים ראויים.
מי שמעיין בפרשת השבוע נקלע לסערת רגשות: יוסף, 'בן הזקונים' שנולד ליעקב מרחל שכה אהב, זוכה לחיבה יתירה מצד אביו. אחיו, בני לאה והשפחות, מקנאים באהבה זו, ואף מתקשים לשאת את חלומותיו ודבריו.
ברור שאין כאן עימות של טוב מול רע, אלא מחלוקת עמוקה על צורת הנהגה ועל הדרך שבה צריך להתפתח עם ישראל. אך ויכוח זה מוביל לתוצאה קשה – האחים כמעט ממיתים אותו, עד שראובן מציל אותו. לבסוף מושלך יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים, וממנו נמכר לסוחרים המובילים אותו למצרים. שם הוא עובר שנים ארוכות וקשות, בעודו מנותק מאביו במשך עשרים ושתיים שנים.
להבנת התהליך הכואב הזה, עלינו לשים לב לרמז העדין שטמון בלשון התורה. יוסף מחפש את אחיו בשליחות אביו. הוא טועה בדרך ולפתע הוא פוגש “איש” — שלפי המסורת היהודית הוא המלאך גבריאל — ששואל אותו מה רצונו. יוסף משיב:
'אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים'
(בראשית ל"ז, ט"ז)
אותו “איש”, מנחה אותו ל'דותן', שם רועים האחים את צאנם. כאשר הוא מתקרב אליהם, נאמר:
'וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא'.
(בראשית ל"ז, י"ח- י"ט)
כאן בולט הפער הגדול: יוסף מדבר על אחיו בלשון חיבה – “אֶת אַחַי אנכי מבקש” -בעוד אחיו מכנים אותו “בעל החלומות”, ביטוי המבטא ניכור ולא אחווה.
את הסיבה לשינוי בגישה מבאר האור החיים הקדוש:
'ויראו אותו מרחוק – פירוש מריחוק הלבבות, שלא ראוהו כראיית אחים לאחיהם, אלא כאיש מרוחק מהם'.
נכדו של החתם סופר, בפירוש 'שיר מעון' על התורה, מוסיף ומבאר:
'יש לפרש דרך רמז, המה לא היתה להם התקרבות גדולה עם יוסף, ולא הכירו באמת מידותיו התרומיות וצדקתו, לכן חשדו אותו על כל זה שכוונתו להשניאם ולמשול עליהם, ויוסף הבין שמחמת שהמה מרוחקים ממנו אינם מכירים תוכו וטיבו לכן הוא חשוד ביניהם, ורצה לקרב אצלם, אבל עוד קודם לזה כבר פסקו דינו, וזה 'ויראו אותו מרחוק', שבראיית שכלם ראו אותו רק מבחוץ וטרם יקרב אליהם, שלא הכירו אמיתתו, כבר התנכלו אותו'.
דברים אלו מגלים יסוד אנושי עמוק: רוב הסכסוכים בעולם אינם נובעים מרוע או מכוונה שלילית, אלא מחוסר היכרות אמיתית.
כאשר אנשים מביטים זה בזה “מרחוק” — מבחינה רגשית, תרבותית או חברתית — הם אינם רואים את עומקם של האחרים. במקום הבנה נוצר חשד, פירוד ומחלוקת. אך כאשר מתקרבים, כשמאפשרים לשמוע ולהישמע, הלבבות נפתחים והקשיים מתפוגגים.
בעידן המודרני של מדיה דיגיטלית, סכנת המרחק גדלה עוד יותר. עולם שבו דעות נחרצות נוצרות בשניות, על בסיס תמונה, כותרת או שמועה, הוא עולם שמזמין מחלוקת ופירוד. אנשים מביעים עמדה על דברים שלא פגשו מעולם, על אנשים שלא הכירו באמת.
אך ריבוי דעות איננו בעיה — הוא תוצאה טבעית של רקעים שונים. המכנה המשותף בין בני האדם גדול מן המפריד: כולם מבקשים טוב, כולם שואפים לחיים של משמעות וכבוד.
אם נלמד להתקרב — להבין, להקשיב, לראות את האחר מקרוב — נוכל לבנות עולם של קירוב לבבות ושלום.
