פרשת וישב תשע"ז

הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע 'וישב', עוסקת ברובה בקורותיו של יוסף, בנו האהוב של יעקב אבינו. יוסף, הנער יפה התואר, זוכה לפינוק והעדפה על ידי אביו, מה שמוביל לקנאה ושנאה כלפיו מצד אחיו האחרים. בסופו של השלב הראשון בסיפור, אנו קוראים על מכירתו של יוסף לעבדות על ידי אחיו. יוסף נלקח כעבד למצרים, ושם נמכר לשרת בביתו של פוטיפר, אחד משרי המלך פרעה.
בביתו של פוטיפר מתגלה העבד העברי כמצליחן, כמי שידיו ניחונו במגע זהב. הדבר מוצא חן בעיני אדוניו שמחליט למסור בידיו של יוסף את ניהול ביתו ועסקיו.

כבר כאן אנו יכולים להבחין באחד המוטיבים המרכזיים בסיפור: נפילתו של יוסף ממרומי ההצלחה אל תחתיות הייאוש, כשהשלב הבא הוא שוב נסיקה כלפי מעלה במעמדו של יוסף, ושוב נפילה לתהומות, ושוב עלייה לגדולה ? כשאת סוף הסיפור נדע רק עם סיום ספר בראשית. יוסף מת כמשנה למלך מצרים, מנהיג המשפחה כולה.
אך נחזור לשלב שבו אנו אוחזים. כעת יוסף ? עדיין במעמד של עבד – מנהל את ביתו ועסקיו של פוטיפר. השליטה של יוסף יפה התואר והמצליחן בביתו של אדוניו מתוארת בתורה כמוחלטת: האדון אינו מודע למתרחש בביתו מלבד האוכל המוגש אליו בשעת הסעודה. תיכף נבין מדוע פרט זה חשוב כל כך.
התנאים מבשילים לקראת השלב הבא: אשת האדון חושקת ביוסף. היא מטרידה אותו יום אחר יום, מפצירה בו, מחזרת אחריו, מפתה אותו ? ויוסף מסרב.
לפני שננסה לברר כיצד יוסף נימק את סירובו, נשלים את סיפורה של פרשת השבוע: אשת האדון המפתה נפגעת עמוקות מסירובו של יוסף, ולאחר מאבק פיזי קצר ביניהם היא מעלילה עליו שהוא ניסה לאנוס אותה, מה שמביא להשלכתו אל בית הסוהר המצרי. אל דאגה, הוא עוד ייצא משם מנצח, אך על כך לא נשמע השבוע…
ובכן, מה אמר יוסף לאשת אדוניו כשסירב להיענות לחיזוריה הנמרצים? הבה נטה אוזן לדבריו:

"הן אדוני לא ידע איתי מה בבית, וכל אשר יש לו נתן בידי, איננו גדול בבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את [=מפני שאת] אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?!"
(בראשית לט, ח-ט)

יוסף מסביר באריכות את העיקרון המוסרי המניע אותו. האדון היטיב איתו, העניק לו מעמד, כבוד ושלטון, וכיצד יוכל הוא לבגוד באמונו? כיצד יוכל הוא, העבד שעלה לגדולה, לפגוע במיטיבו בצורה כה שפלה?
זוהי טענתו של יוסף, אך לא בשלמות. בסוף דבריו הוא אומר שתי מילים נוספות שמאירות את דבריו באור אחר. הוא מסיים במילים: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת – וחטאתי לאלוהים".
יוסף מסביר באורך רוח, כי העוול המוסרי אותו הוא מתבקש לעשות, איננו חטא רק כלפי האדם אלא גם כלפי אלוהים. בניגוד למי שעלול לחשוב שהמוסר הוא קטגוריה אתיאיסטית, בניגוד למי שעלול לראות את הנימוק המוסרי בנפרד מהנימוק הדתי ? יוסף איננו סבור כך. יוסף, שזכה בעקבות דברים אלו לכינוי "יוסף הצדיק", מבין שפגיעה באדם היא פגיעה באלוהים, שבגידה במיטבו היא מעשה החותר תחת ערכיו של אלוהים. ואת זה ? הוא לא מוכן לעשות.
לפני כל מעשה שאנו עומדים לעשות עלינו לראות מהו רצון האלוהים במעשה. ולהתרחק מחטא כלפי כל אדם כי הוא חטא גם כלפי אלוהים.