פרשת בראשית – תשפ"ו
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת בראשית מספרת על שני הילדים הראשונים שנולדו בעולם הזה. קין והבל היו בניו של אדם הראשון שהיה יציר כפיו של אלוקים, והם יצאו יחד אל העולם החדש שנברא. אופק מלא של בריאה רעננה שכולה מיועדת להם.
קין, לפי המסופר בפרשה, העדיף להתמקד במה שיש לאחיו הבל, ולו – אין, במקום ליהנות ממה שיש לו.
התורה מספרת ששני האחים, קין הבכור היה עובד האדמה, ואחיו הבל רועה צאן, הקריבו מנחת ביכורים לאלוקים, מפרי עמלם. קין הביא מנחה מאולצת ו"גרועה" כלשון רש"י בשם חכמינו הקדמונים, ולעומת זאת מנחתו של הבל הייתה "מבכורות צאנו ומחלביהן" – מהמיטב.
אלוקים קיבל את מנחת הבל. אש ירדה מהשמים ולקחה את הקורבן, ואילו מנחתו המינימלית של קין, נותרה מבוישת על פני האדמה.
כעת עמדה לפני קין שתי אפשרויות. הוא יכול היה לערוך חשבון נפש, ולהסיק מסקנות. סביר היה להניח שלאלוקים אין דבר אישי נגדו, אלא שכיון שלא נתן את מה שהיה צפוי שיקריב לאלוקים, קרבנו לא התקבל, ולהחליט שאם בעתיד ירצה שוב להגיש מנחה לאלוקים, יבחר בדרך אחרת. אבל קין בחר באפשרות השנייה. הוא בחר להיעלב.
אלוקים מתבונן בפניו של קין ורואה שהם נפולות.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת…
(בראשית ד', ו')
שאת, הוא מלשון התרוממות. מסביר האבן עזרא: אלוקים אמר לקין, אם תהיה טוב לעצמך, תיטיב גם לסביבתך, ואז תתרומם, תהפוך להיות עליז ותרומתך לאנושות תהיה חיובית וטובה! מדוע אתה מעדיף לשקוע בשליליות, להיות אדם עצוב וממורמר וליהנות מהמרירות? מה ייצא לך מזה, ומה תועלת תביא בכך לאנושות?
אבל קין לא הקשיב. הוא המשיך להיעלב, עד שלא הצליח לעצור בעד יצרו, וביום בהיר אחד הרג את אחיו.
וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ…
(שם, ח')
הסוף ידוע. קין בא על עונשו, ואדם הראשון הביא ילד נוסף לעולם, שת שמו, וממנו נוצר העולם הגדול, עולמם של בני האדם.
התורה לא סתם מספרת את הסיפור הזה. העולם הזה מספק לנו אינספור הזדמנויות בהן אנחנו צריכים לבחור. האם אנחנו רוצים להיכנע לרגש, וליהנות מהתחושה המרירה. יש רבים שאוהבים לשקוע בה. או שאנחנו מעדיפים לדלג וליהנות מהיופי של העולם הזה. הרי כל כך נעים לחוות את העולם הזה בצורה נעימה וחווייתית. כל כך נעים להסתופף בצל אנשים נעימי סבר, שמחים וחייכניים.
יש עולם יפה שבו חיים אנשים שמחים ומרוצים, פורחים ומאירים, ויש "יקום מקביל" שבו חיים אנשים עצבנים וממורמרים. עד שנדמה שהם מחכים כבר להזדמנות שתיקלע בפניהם לשקוע בבוץ של התמרמרות, טענות, תלונות וקיטור בלתי פוסק.
דרך זו שבהתחלה היא אולי נראית סבירה, אבל באמת היא מרה כלענה. היא עלולה להביא מהר מאוד לתוצאות הרות אסון.
אלוקים ברא בריאה כה יפה. כל כך נעים לחוות אותה כמו שהיא נוצרה; בנעימות, באהבה ובחיוניות, ומצד שני כל כך קל להרוס אותה. אדם שחי בצורה לא נכונה לא רק הוא סובל אלא גם סביבתו.
זו נקודה למחשבה, כדאי ללמוד ממנה.
