הבה נתמקד בסיפור המכונן של החטא בגן העדן. אנו קוראים תיאור של גן נפלא, שבו עצים נפלאים ונהרות המשקים אותם. אידיליה במיטבה. במרכזו של הגן ניצבים שני עצים מיוחדים: עץ החיים ועץ הדעת. אלוהים אוסר על אדם וחווה לאכול מפירותיו של עץ הדעת, אך לאחר שהנחש מפתה את האישה היא אוכלת מהפרי האסור ולאחריה גוררת גם את האדם לאכול ממנו. חטא זה מביא עונשים על שלושת המעורבים בסיפור: אדם, חווה והנחש. בנוסף, מגורשים אדם וחווה מגן עדן ועוברים לחיות מחוצה לו.
סיפור זה מעורר תמיהה בסיסית: מדוע נאסר על אדם וחווה לאכול מפרי עץ הדעת? וכי הדעת היא דבר שלילי? מה גם שלכאורה לאחר שהם אכלו מן הפרי האסור הם אכן התבגרו ונוספה בהם דעת. האם זהו המסר שאנו נקראים להפנים שהדעת והבגרות הן תופעות שליליות?
שאלה זו נשאלה על ידי פרשנים רבים, ובראשם הרמב"ם בספרו 'מורה הנבוכים'. כמספר השואלים כך מספר התשובות שניתנו לשאלה זו.
תיאור החטא והפרת הציווי, מזכיר לנו תהליך מוכר של התבגרות נעורים. פעמים רבות כאשר נער או נערה מגיעים לגיל בגרות, הם מורדים בהוריהם ופונים לכיוונים שונים מאלו שחונכו אליהם. האם מדובר בתהליך מבורך או במרד שלילי?
דומה כי אין הורה שמאחל לעצמו שילדיו יישארו תינוקות מגודלים חסרי דעת ובגרות, אך יחד עם זה אין הורה שרווה נחת כאשר ילדיו מורדים בדרכו. איך, אם כן, אנו מצפים שילדינו יתבגרו?
התשובה לכך היא שהבגרות אינה חייבת להיות מושגת באמצעות מרד. יש גם דרך חיובית להתבגר ? באמצעות קשר כנה עם ההורים, הנער או הנערה המתבגרים יוכלו לבחור בעצמם את האפיק האישי שלהם יחד עם שמירה על המסורת והחינוך שאותו קיבלו. המרד איננו הכרחי. ייתכן שדרך זו ממושכת יותר, אך ללא ספק היא בריאה ומוצלחת יותר עבור המתבגר.
מה היה מצופה מאדם וחווה? מה מצופה מן האנושות? שיעברו תהליך ארוך ומורכב של הבגרות מתוך הקשבה וסבלנות, ומתוך ציות ורצון כנה ? בדרך זו הייתה האנושות מתבגרת באופן מוצלח הרבה יותר, והייתה חוסכת טראומות של התבגרות מהירה ומרדנית.
בספרות הקבלה מבואר כי האיסור שהוטל על אדם וחווה שלא לאכול מפירות עץ הדעת, לא היה איסור לעולם, אלא למספר שעות. אם היו ממתינים עד הערב, היה מותר להם לאכול מן הפירות. נקודה זו ממחישה לנו את הכישלון של ההתבגרות המהירה, המנסה לתפוס ולהשיג את העתיד קודם זמנו, ובכך נופלת ומידרדרת למקום נמוך יותר מנקודת הפתיחה.
שאלה זו ? האם להתבגר באיטיות או במהירות, בהדרגה או בקפיצה מסוכנת ? אינה עומדת רק בפני הנער המתבגר, אלא גם בפני כל אדם. היחס אל המסורת, אל חכמת הדורות הקדומים, אל סמכותם של חכמי היהדות ? מול כל אלו עומד האדם, בכל גיל, ו"מתבגר" כשלפניו שתי דרכים, למרוד ולקפוץ קדימה, או להתקדם בנחת ובאיטיות מתוך אחריות. פרי עץ הדעת קורץ לכולנו, והשאלה איננה האם נאכל אותו או לא, אלא האם נדע לאוכלו בהזדמנות המתאימה, מתוך יישוב הדעת, או שניחפז ונפסיד גם את מה שכבר השגנו.
