פרשת בראשית תשפ"ה

הרה"ג שמואל רבינוביץ- רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מפרשת בראשית המתארת את בריאת העולם בששה ימים, אנו למדים שאלוקים לא ברא עולם מושלם שבו יוכלו בני האדם לנוח על זרי הדפנה ולא לעשות מאומה.

עם השלמת היצירה של העולם נאמר:

ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה … ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות
(בראשית ב, ב-ג)

מדוע לא נאמר 'אשר ברא אלוקים ועשה'  – בלשון עבר, כי הרי הושלמה הבריאה. אלא בלשון עתיד- 'לעשות'? כי האלוקים דורש מאיתנו לפעול. העולם לא יהיה מושלם עד שהנבראים יפעלו ויעשו. העולם הזה הוא 'עולם העשייה' במהותו, ועל האדם, אשר חונן מאת הבורא בחכמה וכוח יצירה, מוטל להתבונן איזה תועלת הוא יכול להביא לעולם, לדבוק במטרה ו'לעשות'.

במדרש מובא ששאל פילוסוף את רבי הושעיא, אם ברית המילה כה נחוצה; מדוע לא ברא ה' את האדם מהול? העובדה שהאדם נוצר ערל, מוכיחה שזו הצורה האנושית הנכונה, ומשכך, בעשיית הברית אנו משנים את רצונו של הבורא.

לאחר דין ודברים ומשעולה השיחה על שירטון, עונה התנא לפילוסוף: איני יכול לפטור אותך בלי תשובה כלל, ולמרות שזה לא ההסבר המושלם, אענה לך כך: העולם כולו נברא עם הצורך בהשלמתו ובתיקונו.

"כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון".

כשנתבונן, נראה שהאדם הינו הנברא היחיד שתכליתו עלי אדמות הוא 'לעשות'. בעלי החיים השונים, ביבשה ובמים, הם פטורים מעבודת הכנת המזון שלהם. ובעוד ש'שרשרת המזון' של האדם היא ארוכה ומלאה עמל ויגיעה, הרי שבעלי החיים ניזונים מהטבע, ישירות מידיו של הבורא. כי על האדם מוטל לבנות, לייצר ולהשתמש לטובה בכישורי החיים שחונן בהם.

בצד העשיה על האדם להתפלל לעזרת הבורא, שהרי בריאת העצים והעשב היו ביום השלישי לבריאה, והגשם ירד רק ביום השישי לבריאה, כפי שנאמר:

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ומים אין לעבוד את האדמה.
(בראשית ב, ה')

מבארים חכמינו:

 על פתח הקרקע עמדו (הפירות והירקות ולא צמחו) עד יום שישי, ולמה? כי לא המטיר! ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתם של גשמים וכשבא אדם וידע שהן צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים…

בצד המעשה האנושי עלינו להתפלל ולקבל את הברכה האלוקית.