פסח ? תשע"ו
ליל הגאולה והתקווה ? ליל הסדר
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
"ליל הסדר" החל השנה בערב שבת, הוא הערב החגיגי ביותר בשנה, בו על פי המסורת העתיקה ? מזה למעלה משלושת אלפי שנים ? מתכנסת המשפחה היהודית, לחגוג את 'יציאת מצרים' ומקיימת את המצוות המיוחדות לערב זה: אכילת מצה, אכילת מרור, שתיית ארבע כוסות יין וסיפור יציאת מצרים.
ארבע מצוות אלו מסמלות את תוכנו של ערב זה: המרור ? מסמל את תקופת העבדות במצרים; המצה – מסמלת את רגע השחרור הפתאומי שבעקבותיו "לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ" והם אכלו מצות; ארבע כוסות היין ? מסמלות את הגאולה והחירות שלאחר היציאה; ואילו "סיפור יציאת מצרים", אותו אנו מקיימים על ידי קריאת "הגדה של פסח", מספק את התוכן לערב כולו.
אחד המשפטים המרכזיים ב"הגדה של פסח" הוא המשפט הבא:
"אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה ? מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים."
לאחר אמירת משפט זה אנו קוראים סיפור על חמישה חכמים בני המאה הראשונה אשר ישבו וסיפרו את יציאת מצרים כל הלילה, עד אור הבוקר.
מהוראה זו והסיפור שלצדה, אנו מבינים שסיפור יציאת מצרים לא נועד רק למי שאינו מודע, מי שבתודעתו חסרה ההיסטוריה של העם היהודי, אלא גם מי שכבר יודע. גם מי שכל חייו מתנהלים לאור סיפור זה, עליו לשבת בערב זה ולחזור שוב על הסיפור, לשנן אותו, לפתח אותו ולהפנימו באופן עמוק.
מדוע? מה כל כך חשוב בסיפור יציאת מצרים? מהו המסר המכונן הטמון בו? מדוע לא די לדעת אותו אלא יש לספר אותו בכל שנה שוב ושוב?
האנושות נתונה במאבק מתמיד בין טוב לרע. אין אלו שני כוחות חיצוניים, אלא אלו אפשרויות אנושיות. אדם, אותו אדם, יכול לטפס אל פסגת הטוב, ולהידרדר אל תהומות הרוע. השאלות הגדולות הן: מה גורם לאדם לבחור בטוב או ברע? מדוע זה קורה וכיצד?
שורש הרע טמון בפחד, בחוסר-האמון. אדם שחי בעולם בתחושה שהמציאות כולה מכוונת כנגדו, שהזולת מאיים עליו, יבחר לצמצם את הזולת, להרע לו ואולי גם לסלק אותו. "אדם לאדם זאב" אומר הפתגם המפורסם. אך למרבה האבסורד, פתגם זה אינו תוצאה של הרוע, אלא סיבתו. החשד, הוא זה שמוביל אל הרוע. אם ניטול את החששות והפחדים, אין אדם שמהותו רעה. האדם, נזר הבריאה, הוא "צלם אלוקים" במובן החיובי ביותר. רק הפחד מצליח להוביל אותו אל הרוע.
יום אחד בהיסטוריה, ליתר דיוק: לילה אחד, הופיע אלוקים בעולם וניגב לאדם את הדמעות מעל פניו. היה זה לפני שנים רבות, כאשר עם משועבד יצא לחירות ומשעבדיו נענשו בעונש קשה ביותר. פעם אחת זה קרה, ומאז השתנתה ההיסטוריה.
בלילה זה התגלה הסוד הגדול ביותר של המציאות: אין באמת סיבה לפחד. בכוחו של מנהיג העולם לשדד מערכות ולהפוך את הקללה לברכה.
העם הזה היה אנחנו. "לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא", אנו אומרים ב"הגדה של פסח". אין מדובר בהיסטוריה רחוקה, אלא בהתמודדות קיומית אחרת, במציאות אנושית שונה, אותה אנו מצווים להפנים בכל עת.
אם הפסיכולוגיה לימדה אותנו שהיחס הראשוני אותו מקבל תינוק מהוריו, קובע את יחסו של אותו תינוק למציאות שסביבו לכל ימי חייו, הרי שעם ישראל, בראשית קיומו, ממש כאשר הגיח לאוויר העולם, קיבל יחס מיוחד מאלוקים, יחס שקבע לאורך אלפי שנות קיומו את הביטחון העז והאיתן, את האופטימיות הבלתי-נלאית, את התקווה, ומתוך כך: את המאבק ברוע ואת הערכים המוסריים אותם אנו נושאים בגאווה.
לא תמיד הצלחנו לראות את הדברים באור חיובי שכזה. העם היהודי ידע תקופות קשות מנשוא, תקופות של חושך נורא, תלאות ואובדן צורב. אך עובדה היא שעם ישראל ידע להתנער מהאפר ולבנות את עצמו שוב. מניין הכוחות הללו? מאותו לילה מופלא עליו אנו מספרים בכל שנה, מאותה הופעה אלוקית שעליה אנו משתיתים את קיומנו.
"ליל הסדר" הוא לילה של סיפור, לילה שבו אנו חווים את היציאה מעבדות לחירות, לילה שבו אנו מדברים על גאולה ? ומעבירים את המסר לדורות הבאים, לאלו שיהיו כאן אחרינו. בלילה זה אנו מטילים עליהם משימה: לזכור, לספר ולקוות.
חג פסח כשר ושמח.
