פרשת קרח – תשפ"ד
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת השבוע, פרשת 'קורח', מסמנת שתי תכונות שליליות הקיימות באדם: קנאה ומחלוקת. תכונות אלה אינן שולטות בנו. אנו שולטים בהן, או לפחות נקראים לשלוט בהן. לכן חשוב להתבונן וללמוד אותן. סיפור כמו מרד קורח ועדתו במשה ובאהרון הוא סיפור מחנך שמעניק לנו פרספקטיבה נכונה על התכונות הללו.
נתחיל בקנאה. מהי הסיבה שקורח יזם מרד במשה ובאהרון? על פני השטח, קורח שאף לשוויון. הוא נאם נאום משכנע ביותר: "רב לכם! כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?!". אך משה רבינו לא התפעל מדברי החלקלקות של קורח, והצביע על כך שקורח אינו מבקש שוויון, אלא מעוניין לדחות את משה ואהרון מהנהגת העם ולכהן כמנהיג במקומם. מה היה אם כן המניע של קורח? מדוע מרד במשה ובאהרון? רש"י מצטט את דברי המדרש בנושא:
ומה ראה קורח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור. אמר [קורח]: אַחֵי אבא – ארבעה היו: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. עמרם הבכור, נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול. מי ראוי ליטול את השררה השנייה? לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם?! והוא מינה את בן אחיו הקטן מכולם! הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.
הקנאה גרמה לקורח לפתוח במרד כנגד משה שהיה שליחו של א-לוקים. במסכת אבות אנו קוראים שהקנאה היא אחת משלושת התשוקות שעלולות לשבש את דעתו של האדם: "הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם".
כל מי שמכיר מעט בני אדם יודע כמה אימרה זו מדויקת. אנשים עושים את טעויות חייהם, מזיקים נזק כבד לעצמם ולמשפחתם, כתוצאה מקנאה, מתאווה או מרדיפה אחר הכבוד.
גם קורח עשה את הטעות הזו, וכאן אנו מגיעים אל התכונה השנייה: המחלוקת. כתוצאה מהקנאה ומהרצון לזכות בשררה, קורח יצר מחלוקת שהפכה לסמל של "מחלוקת שאינה לשם שמים", מחלוקת של אינטרסים צרים.
הבעיה במחלוקת אינה בכך שאנשים שונים מחזיקים בדעות ובגישות שונות. זה דווקא טבעי ומבורך. הבעיה במחלוקת היא מה אני עושה כאשר הרצון שלי אינו מתיישב עם הרצון של הזולת. האם זוהי הזדמנות עבורי לנסות ולהתפשר, להגיע להסכמות; או שאני יוצא למסע השמצות, שקרים, רדיפות ומריבות, כדי להשיג את מטרתי – מימוש הרצון האישי שלי.
קורח, למרבה הצער, בחר בדרך השנייה. הוא השמיץ את משה ואהרון וטפל עליהם עלילות שהם מנצלים את העם ועושקים אותו; הוא לעג להם והציג בפניהם שאלות מתריסות במעמד אנשים רבים. יתרה מכך, הוא אסף את כל סוגי האופוזיציונרים לחבורה אחת שהיו בה כאלה שרצו לחזור למצרים ולעבוד אלילים, לצד כאלו ששאפו להיות דווקא כוהנים במקדש וכעסו על מינויו של שבט לוי לעבודת המקדש, ואת החבורה האקלקטית הזו הנהיג קורח שלא התעניין לא בחזרה למצרים ולא בעבודת המקדש, אלא בשררה ובתפקיד מכובד.
סיפורים אלו נכתבו בתורה לדורות כדי שנלמד מהם על עוצמתן של התכונות הללו וכדי שנדע לזהות אותן בתוכנו, להכיר בהן ולהפנים את השליליות שלהן. אדם ששואף לחיות חיים ראויים נקרא לזהות מתי עליו להתגבר על הקנאה ולברוח מן המחלוקת. לפני שהקנאה הופכת לאובססיה ומוציאה את האדם מן העולם – האדם נקרא לברוח ממנה, להאמין שאין מי שיכול לפגוע באמת במה שמגיע לו. כאשר המחלוקת הופכת למסע השמצות ולעג – זה הרגע שבו היא מזוהה בוודאות כ"מחלוקת שאינה לשם שמים", וממנה אנו נקראים לברוח.