הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
פרשת השבוע נקראת פרשת 'קורח' על שמו של הדמות המרכזית בפרשה: קורח, המורד בהנהגתו של משה רבינו. כפי שמתואר בפרשה, קורח יחד עם שני טיפוסים מפוקפקים בשם דתן ואבירם, הנהיג מרד כנגד משה רבינו וסחף אחריו מאתיים וחמישים אנשים מכובדים, משכבת העילית של העם. המרד היה כה קשה, עד שלא הייתה דרך טבעית להתמודד איתו, ומשה נזקק לנס על-טבעי שיכריע בוויכוח: האדמה פערה את פיה ובלעה את קורח וחבריו המורדים. רק אז שקט המרד.חכמי המדרש תמהים על קורח שהסתבך בפרשייה אומללה זו:
"קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות הזו?"ועל כך הם משיבים:
"עינו הטעתו; ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן… אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום (=אשתוק)?!"
(במדבר רבה יח, ח)
קורח ראה בעיני רוחו את הצאצא שעתיד לצאת ממנו: שמואל הנביא, וזה מה שגרם לו למרוד במשה. הבה נתבונן בתשובה זו ונראה היכן טעה קורח וכיצד קשור שמואל הנביא לטעות זו?
מה רצה קורח? מה הוא ביקש לשנות בהנהגתו של משה? נאזין לדבריו:
"וייקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם: רב לכם! כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'! ומדוע תתנשאו על קהל ה'?"
(במדבר טז, ג)
קורח רצה לפתוח את המקדש להמונים, לשחרר את העם מן התלות במשה ובאהרן, ולקבוע סדרי התנהלות חדשים שלפיהם יש לטשטש את המחיצות בין קודש לחול, בין המקדש למחנה, בין הכהונה לעולם שמחוצה לה. העם יטול את גורלו בידיו ויפסיק להיות מונהג על ידי הנבואה של משה רבינו. היה זה מרד כלפי משה רבינו, מרד כלפי הנבואה, ומרד כלפי ההיררכיה הלאומית. לא היה זה מרד קדוש, אלא מרד כנגד הקדושה!
חכמי המדרש שערכו את ההשוואה בין שמואל הנביא לקורח, ביטאו בזה את התובנה כי שמואל בהנהגתו את העם נטל מקורח את הצד החיובי של המהפכה, אך לא אימץ את הצד השלילי של המרד.
שמואל נולד בדור שהמשכן ? שעמד אז בשילה ? נוהל בשחיתות על ידי חופני ופינחס, בניו של עלי הכהן.
"ובני עלי בני בליעל, לא ידעו את ה'. ומשפט הכוהנים את העם, ובא נער הכוהן… כל אשר יעלה המזלג יקח הכוהן… ואמר: לא! כי עתה תיתן! ואם לא ? לקחתי בחוזקה! ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד… אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד."
(שמואל א' ב, יב-כב)
כאשר שמואל גדל מעט, הוא מזהיר את עלי בשם אלוהים: "שופט אני את ביתו עד עולם!" (שם ג, יג), ולאחר מכן אנו קוראים את הפסוק הבא, שמצביע יותר מכול על כיוונה של המהפכה אותה הוביל שמואל:
"וישכב שמואל עד הבוקר, ויפתח את דלתות בית ה'."
(שם, טו)
שמואל גדל והופך למנהיג העם, אך איננו מקיף את עצמו במשרתים, מקורבים ומלחכי פינכה. שמואל עסוק בשפיטה, אך איננו יושב במגדל השן ומצפה שהאזרחים הקטנים יבואו לפניו. להיפך, הוא מכתת רגליו ומסתובב בערי ישראל ומגיש את שירותיו הטובים לעם ? כל זאת ללא תמורה.
שמואל פותח את דלתות המקדש, יורד אל העם, ובכך הוא מזכיר לנו את קורח שטען "כל העדה כולם קדושים". אך שמואל איננו טועה בטעותו של קורח ואיננו מנסה לטשטש בין קודש לחול. קורח שנסחף למרד במשה ובנבואה, הפסיד בכך גם את החלק החיובי, והותיר אותו לשמואל נכדו.
