פרשת קרח – תשע"ח
זאת מניין לנו?
קורח, כפוליטיקאי מיומן, השתמש בשפה אידאולוגית. אך לצדו עמדו בהנהגת המרד שני יהודים נוספים: דתן ואבירם. הם לא ניסו להסתיר את מגמתם ודיברו בשפה בוטה אל משה רבינו
"המעט כי העליתנו מ'ארץ זבת חלב ודבש' להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר?! אף לא אל 'ארץ זבת חלב ודבש' הביאתנו ותיתן לנו נחלת שדה וכרם!"
(במדבר טז, יג-יד).
נשים לב לשימוש שעשו דתן ואבירם במושג "ארץ זבת חלב ודבש" ? זהו כינוי שאלוהים השתמש בו כדי לתאר את הארץ המובטחת, ארץ ישראל; אך דתן ואבירם השתמשו בו כדי לתאר את… מצרים! כן, הארץ שבה היו בני ישראל עבדים מושפלים, וממנה הוציא אותם אלוהים לחירות, הפכה בפיהם של המורדים לארץ אליה הם נושאים את עיניהם.
כך הציגו דתן ואבירם את מניעיהם, ללא כל הסתרה. אמנם קורח שפיקח היה, השתמש בטיעונים עקרוניים כדי להניע את המרד, אולם בקשתו הייתה להשיג את אותה מטרה.
אך קורח טעה גם בטענתו העקרונית. כשניגשו קורח ותומכיו אל משה ואהרן, הם טענו בפניהם את הדברים הבאים:
"רב לכם! כי כל העדה כולם קדושים… ומדוע תתנשאו?"
(שם שם, ג).
מילים אלו הן בעלות צליל חיובי, אך גם בהן קיימת טעות עקרונית. בסופה של הפרשה הקודמת, אותה קראנו בשבת שעברה, נכתבו מילים דומות, הפעם מפיו של אלוהים. כדי להבין את טעותו של קורח, עלינו להבחין בהבדלים שבין הדברים. דבריו של אלוהים הם:
"ועשיתם את כל מצוותי, והייתם קדושים לאלוהיכם"
(שם טו, מ).
ההבדל בין "כולם קדושים" ובין "והייתם קדושים" נעוץ בשאלה: האם הגענו אל היעד או שאנו בדרך אליו? קורח טען כי עם ישראל הגיע כבר אל היעד המצופה ממנו, ולכן "כל העדה כולם קדושים", אך אלוהים מגלה לנו כי אנו נמצאים עדיין בדרך אל היעד, ומוטל עלינו להתאמץ כדי להגיע אל הקדושה.
ההבדל בין מי שנמצא בתודעתו בדרך אל היעד, ובין מי שסבור שהיעד כבר נכבש על ידו, הוא משמעותי מאוד. תודעת הדרך היא תודעה מחייבת, שמניעה את האדם להתאמץ ולכוון את מעשיו אל השגת המטרה; תודעת המטרה המושגת גורמת לאדם להתפרקד על מושבו בנינוחות ולהתנוון מבחינה מוסרית.
משה מלמד אותנו כי בהר סיני לא קיבלנו "העלאה בדרגה" אוטומטית, אלא משימה שעלינו לבצע, יעד שעלינו ללכת לקראתו. ואילו קורח מנסה לשכנע אותנו כי השגנו כבר את המטרה ויש לנו את הזמן לעסוק בפוליטיקה…
עם ישראל פוסע בדרך ארוכה, כבר אלפי שנים. הדרך הייתה מפותלת ומסובכת, אך אבותינו הלכו בה במסירות והותירו לנו מורשת וצוואה להמשיך ללכת בה. פתגם מפורסם קובע כי "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", ואכן, עלינו להיות גאים בדורות הרבים שהלכו בדרך זו באומץ רב. בד בבד עלינו לזכור כי עדיין לא הגענו אל היעד.
הציווי "והייתם קדושים" עודנו מהדהד ומטיל עלינו משימה, שאין יהודי שאיננו שותף לה: להמשיך ללכת בדרך אבותינו באומץ, מתוך תקווה שהיעד להיות עם שהקדושה הינה הדגל שלו, הוא בר ביצוע.
