למה אנחנו לא?
הראשונים לשאול את השאלה הזו, היו האנשים שלא יכולים להקריב את קורבן הפסח, מכיוון שהיו טמאים.
אותם אנשים לא היו חייבים להקריב את הקורבן, אבל הם רוצים בכל כוחם להיות חלק, להקריב גם, לחגוג גם.
בזכות הטענה והרצון להיות שותפים, התחדש לכבודם חג חדש: פסח שני. בי""ד אייר, חודש בדיוק לאחר חג הפסח, ניתנה אפשרות שניה, מועד ב' למי שלא יכול לחגוג את הפסח במועדו-
טמאים או מי שהיה בדרך רחוקה ולא הספיק להגיע לירושלים.
הבקשה של אותם אנשים, מלמדת אותנו עד היום על אפשרות לבקש הזדמנות נוספת, אפשרות תיקון, או במילותיו של הרבי מליובביץ': "ענינו של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה – למרות זאת ניתן לתקן"
הכותל המערבי
תפריט
