ארבע כוסות של חירות וגאולה

פסח- תשפ"ב

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בשבת הקרובה, יחגוג העם היהודי את חג הפסח. החג המציין את יציאת עם ישראל מעבדות במצרים – לחירות.

בליל החג נסב כולנו לשולחן החג ונערוך את "ליל הסדר" – כשמו כן הוא. לילה שבו מתקיים סדר פעולות מדוקדק, כאשר כל פעולה מסמלת מוטיב משמעותי בחג הפסח.

אחד המוטיבים המרכזיים בליל הסדר, היא מצוות שתיית ארבע כוסות יין.  אפשר להבין, ששתיית יין מרובה מסייעת לאדם להרגיש כבן חורין.  אך מדוע דווקא ארבע כוסות?

חכמינו בתלמוד הירושלמי (פסחים, פרק י הלכה א) הציעו ארבע דרכים להסביר את מהותה של מצווה זו:

א. "רבי יוחנן בשם רבי בנייה: כנגד ארבע לשונות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי."

ב. "רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה."

ג. "רבי לוי אמר: כנגד ארבע מלכויות."

ד. "רבנן אמרי: כנגד ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם".

אם נתבונן היטב, נראה כי השאלה שבה עסקו החכמים בתלמוד היא, באיזו חירות וגאולה צריך לעסוק בליל הסדר כששותים את ארבע הכוסות.

רבי יוחנן בשם רבי בנייה אמר: כנגד ארבע לשונות של גאולה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. לדעתו  בליל הסדר צריך קודם כל לעסוק ביציאת מצרים, מאחר וזהו סיפור החירות המשמעותי ביותר שיש לציין בלילה של יציאת עם ישראל מעבדות לחרות שהפכה להיות אב-טיפוס לכל הגאולות והחירויות. גאולה זו יצרה את העם היהודי.

רבי יהושע בן לוי אמר, כנגד ארבע כוסות שנזכרו בסיפור יוסף שפתר את חלומו של שר המשקים. שבעקבותיו, שנתיים לאחר פתרון חלום זה יצא יוסף מבית האסורים ומונה למשנה למלך. יתכן ולדעה זו בחג הפסח יש מקום גם לסיפורי גאולה פרטיים- כדוגמת הסיפור של יוסף. בכל הדורות זכו אנשים רבים לגאולות פרטיות שבהן יצאו משעבוד לחירות: אסירי מחנות, שבויי מלחמה, אסירי ציון. כל אלה ראו בחג הפסח מצד אחד חג של תקווה – שיבוא יום ויצאו לחירות; ולאחר שהשתחררו ראו בו גם חג הודאה פרטי על שזכו להיגאל.

רבי לוי אמר כנגד ארבע מלכויות, ורבנן אמרו כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם הצוררות את ישראל. לדעת רבי לוי ורבנן יש להוסיף מימד נוסף לחג הגאולה. חג הגאולה איננו רק חג לאומי של גאולה ממצרים, ואינו רק חג של גאולה פרטית, אלא כשמו כן הוא: חג הגאולה, בה' הידיעה. בליל הסדר צריך להזכיר גם את המלכויות שנגאלנו מהם בעבר, וגם את המלכויות הצוררות אותנו עכשיו, ואשר עתיד הקב"ה להצילנו מידם, כפי שעתיד להשקות אותם הקב"ה ב"כוסות של פורענות".

כיוון רעיוני זה נכנס גם הוא להגדה. בחלקו האחרון של ליל הסדר, ב"נרצה", בעת אמירת הפיוטים, אנו מזכירים לא רק את סיפור יציאת מצרים, אלא גם את סיפורי גאולה נוספים. האמונה שרעיון החירות והגאולה הוא נצחי, מבוטא יותר מכל בתפילה השגורה בפיו של כל יהודי, ונאמרת לקראת חתימת ליל הסדר: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

ארבע כוסות תיקנו רבותינו כדי שהאדם בליל הסדר יראה את עצמו בן חורין. באיזו חירות, באיזו גאולה עלינו לעסוק בליל הסדר? לשאלה ארבע תשובות: בגאולת העם היהודי – בגאולת מצרים; בגאולה הפרטית – כגאולת יוסף; בגאולה ההיסטורית – כגאולת ישראל מעול המלכויות; ובגאולה העתידית – בביאת המשיח והבאת העולם לתיקונו השלם במהרה.

חג פסח כשר ושמח.