על מה איננו שמחים? – שביעי של פסח – תשע"ז

מעניין לגלות כי בתורה לא נזכר במפורש התאריך בה אירעה "קריעת ים סוף". תאריך זה אמנם עולה בבירור מן הסיפור, אך לא צויין בתורה במפורש. יתרה מזאת, עוד לפני השחרור והיציאה ממצרים, כבר הודיע משה רבינו לעם העומד להשתחרר על החג אותו הם עתידים לחגוג, כשהוא מציין שהיום הראשון והיום האחרון הם "יום טוב" האסור בעשיית מלאכה. אך בעוד שהחגיגה ביום הראשון מלווה בהסבר מפורט, שביום זה עתידים בני ישראל לצאת ממצרים, הרי שחגיגת היום האחרון של שבעת ימי הפסח אינה מלווה בהסבר כלל, מה שמעלה תהיה על הקשר שבינו ובין "קריעת ים סוף" שהתרחשה ביום זה.

מדוע אכן לא נזכר בתורה במפורש התאריך של "קריעת ים סוף"? מדוע לא לווה הציווי על חגיגת היום האחרון משבעת ימי הפסח בהסבר ברור על סיבת החגיגה?

חכמי התלמוד מספרים לנו על התרחשות שמיימית מפתיעה שאירעה בלילה זה:

המלאכים ביקשו לומר שירה לפני אלוהים. אין לך דבר טבעי מזה בשעה שהעם היהודי – בניו של אלוהים – יוצאים לחופשי מעולם של המצריים. אולם אלוהים עוצר בעדם: "מעשי ידי טובעים בים –  ואתם אומרים שירה?!".

אותם מצריים שהתעללו בעבדיהם שנים רבות ועשו זאת מתוך רוע ורשעות וללא שום הצדקה, גם הם "מעשי ידיו" של אלוהים. הוא איננו שמח בטביעתם. מוטב היה אילו היו משנים את דרכיהם ושבים להתנהג באורח מוסרי ומכבדים את זכויותיהם של היהודים הגרים בתוכם. אכן, אלוהים שמח בכך שהעבדים היהודיים יוצאים לחופשי מתחת עולה המעיק של העבדות, אך מהולה בכך נימה של צער. אלוהים מצטער על הריגת אדם, כל אדם, גם המצריים הרשעים. כל בני האדם, הטובים וגם הרעים, נבראו ב"צלם אלוהים" ולפיכך הם חביבים וחשובים לפני אלוהים.

מחמת כך לא נזכר בתורה במפורש התאריך של "קריעת ים סוף" ביום השביעי של חג הפסח. איננו חוגגים ביום זה את טביעת המצרים, שכן לא ניתן חג לישראל לזכר מפלת אויבינו ? אין אלוהים שמח במפלתם של רשעים. הסיבה לחגיגה ביום זה היא הגאולה של העם היהודי, ולא המפלה של האויב המצרי. התורה מסתירה את הקשר שבין חג זה ובין "קריעת ים סוף", מפני שהשמחה שהעם היהודי שמח בחג הפסח אינה על מפלת המצריים, אלא על השחרור מהשעבוד והיציאה ממצרים.

עלינו לזכור תמיד עיקרון זה. העם היהודי נעלה מאויביו בכך בזה שגם כאשר הוא נאלץ להכות בהם, הוא עושה זאת מתוך תחושת צער על אובדנם. אנו שמחים על נצחוננו ולא על השפלת האויב. כמה נאים הם דבריו של רבי עקיבא: "חביב אדם –  כל אדם – שנברא בצלם אלוהים" (מסכת אבות, פרק ג משנה יד).