פרשת נשא שתפ"ד
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והכותל המערבי
בפרשת השבוע 'נשא' אנו קוראים שתי יחידות הלכתיות רצופות. האחת עוסקת בדינה של הסוטה – אישה נשואה שבגדה בבעלה וקיימה קשר אינטימי עם גבר זר; והשנייה עוסקת בנושא שהוא, כנראה, הנושא הרחוק ביותר מקודמו: הלכות הנזיר – אדם שמבקש להתעלות למדרגה מעין-כהונה, ומקבל על עצמו למשך תקופה לנהוג דיני נזירות הדומים לדיני הכהונה, להימנע משתיית יין, מגילוח השיער ומקירבה למתים.
הסמיכות שבין שני נושאים אלה עוררה תמיהה בקרב לומדי ופרשני המקרא לדורותיהם, וכבר בתלמוד אנו מוצאים תשובה לכך בשם רבי יהודה הנשיא:
רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.
ומבאר רש"י:
שהיין מביא לידי קלות ראש.
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף ב; רש"י שם)
כלומר, הנזיר שמקבל על עצמו להתעלות למדרגה גבוהה של קדושה, עושה זאת בעקבות הזמנה שקיבל – המציאות הזמינה אותו כשהוא נחשף, ניתן להניח שזה היה שלא במתכוון, למעשיה המכוערים של הסוטה, וכתגובה לכך הוא חש צורך לקבל על עצמו נזירות הכוללת פרישה מן היין ומקלות הראש שהוא גורר בעקבותיו.
בהסבר זה טמונה אמת גדולה שפעמים רבות אנו מנסים לחמוק ממנה: החשיפה משפיעה!
כאשר אנו נחשפים למעשים מכוערים, לדיבורים גסים, לסגנון התנהלות זול – הדברים משפיעים עלינו ומחלחלים פנימה אל המקומות שהיינו רוצים לשמור נקיים וטהורים. לעומת זאת, כאשר אנו נחשפים למעשים נאצלים ולהתנהלות מכובדת – אנו מושפעים לחיוב ונעשים בעצמנו אנשים טובים יותר.
הדברים נכונים כלפי כל אחת ואחד מאיתנו, אך הם נכונים במיוחד, ולעיתים קריטיים, כאשר אנו מדברים על ילדים ובני נוער. החשיפה של ילדים ובני נוער לא רק משפיעה עליהם אלא ממש מעצבת את תפיסת העולם שלהם, את צורת החשיבה ואת סדר היום.
לפעמים אנו, ההורים, עושים את הדבר המטופש ביותר שהורה מסוגל לעשות. אנו מחנכים את ילדינו לערכים, למידות טובות, לאמונה, ועם זאת אנו מאפשרים להם להיחשף להשפעות מנוגדות, ובדרך כלל עוצמתיות יותר מהחינוך שאנו מעניקים.
מה אנו יכולים לעשות? האם יש לנו דרך להתמודד עם שיטפון המידע? עם תרבות שפרצה גבולות ואין דבר שלא כשר בעיניה? התפקיד שלנו כהורים וכמורים הוא ללמוד וללמד את הצעירים כיצד להתמודד, להציב גבולות, להתגבר על פיתויים, לחסום את הגישה למה שאיננו מעוניינים להיחשף אליו. נראה כי הכלל "כל הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין" מעולם לא היה רלוונטי יותר. בעל כורחינו אנו נחשפים לדברים שהנפש היפה סולדת מהם, והיכולת שלנו להתמודד מול זה היא להגביר ולהעצים את הצד הטוב, צד הקדושה.
יש לנו תפקיד לחנך את ילדינו לחיות בעולם כפי שהוא ויחד עם זה ללמוד להציב את הגבולות החיוניים, הן עבור הבריאות הנפשית שלהם והן עבור ערכי היהדות והמוסר שאנו מבקשים להנחיל להם. חלק אחד של התפקיד הזה עוסק בשאלת החשיפה – לְמַה אנו מעוניינים לחשוף את ילדינו ולְמַה לא; וחלק אחר של התפקיד עוסק בהתמודדות חיובית, הגברת הכוחות החיוביים שיש בהם עוצמה פנימית מספיקה כדי לעצב נפש בריאה, מאוזנת ובוגרת.
