"יברכך ה' וישמרך; יאר ה' פניו אליך ויחונך; ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."(במדבר ו, כד-כו)
כאשר אנו קוראים בתורה את ההוראה לכהנים לברך את הקהל ב"ברכת כהנים", אנו קוראים שני פסוקים נוספים, האחד משמש כהקדמה לברכה והשני כחתימה לברכה. ההקדמה לברכה הינה:
"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר: כה תברכו את בני ישראל, אמור להם: יברכך…"
(שם שם, כב-כג)
באופן פשוט, מורה אלוהים לאהרן וצאצאיו הכהנים לברך את העם. אך בחתימתה של הוראה זו אנו קוראים פסוק נוסף שמעורר שאלה על זהות המברכים:
"ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם."
(שם שם, כז)
מיהו, אם כן, המברך? אלוהים האומר "ואני אברכם" או הכהנים שלהם נאמר "כה תברכו את בני ישראל"?
למעשה, כאשר מאזינים לתוכנה של "ברכת כהנים" עצמה, נפתר ספק זה בקלות. הלא הכוהנים אומרים לקהל "יברכך ה' וישמרך". הרי לנו שהכהנים מברכים את העם בברכתו של אלוהים. לא הם עצמם יוצרים את הברכה אלא הם אלו שמעבירים אותה הלאה.
בשאלת הפירוש המילולי של המילים "ואני אברכם" נחלקו הגדולים שבחכמי ישראל במאה הראשונה לספירה: רבי עקיבא ורבי ישמעאל. מחלוקת זו מוזכרת בתלמוד הבבלי (מסכת חולין, דף מט). לדעת רבי עקיבא, פירוש מילים אלו הוא כפי שאנו מבינים: שלא הכהנים הם המברכים את העם, אלא אלוהים הוא זה שמעניק את ברכתו לעם. "ואני אברכם" ? את בני ישראל.
רבי ישמעאל איננו חולק על רעיון זה, שהרי כפי שהצבענו, גם תוכן הברכה עצמה מלמד אותנו שאלוהים הוא המברך ולא הכהנים. ובכל זאת, לדעתו במילים "ואני אברכם" קיים מובן נוסף: העם כולו מתברך בברכתו של אלוהים על ידי הכהנים, אך ? שואל רבי ישמעאל – מי מברך את הכהנים עצמם? "ואני אברכם" זו התשובה לכך. אלוהים מברך בעצמו את הכהנים.
האם הכהנים אינם כלולים בברכה הפונה אל העם כולו? האם הם אינם מקבלים את ברכתו של אלוהים שהם עצמם מעניקים לקהל הניצב לפניהם ומאזין לברכתם? לשם מה הם זקוקים לברכה נוספת ? "ואני אברכם"?
דומה כי כוונתו של רבי ישמעאל ללמד אותנו רעיון גדול ומשמעותי מאין כמותו. אכן, הכהנים מתברכים באותה ברכת אלוהים שהם מעניקים לעם כולו. אך במעשה זה שהם עשו זה עתה, בברכה שהם בירכו את העם, הם זוכים לברכה נוספת.
ברכתו של אלוהים מוענקת לכל אדם באשר הוא, אך ברכה נוספת ניתנת למי שמברך את הזולת. אדם העומד ומעניק מעומק לבו ברכה לאדם אחר, מתברך בעצמו בברכתו של אלוהים.
לעיתים קשה לנו להעניק ברכה מעומק הלב לזולת. אנו עשויים לחשוש כי הצלחתו של הזולת יש בה כדי לפגום בהצלחתנו שלנו. התורה מלמדת אותנו להיפך. ככל שנברך יותר ? כך נתברך יותר. ככך שנאהב יותר, ככל שנשאף שהאושר יהיה נחלתם של רבים, כך אנו נהיה אהובים יותר ומאושרים יותר.
אין ברכה כברכתו של אלוהים, המעניקה לנו יכולות, רצונות ותקווה. מי שרוצה לזכות בה, עליו להעניק גם לזולת את היכולות, הרצונות והתקווה להם אנו כה זקוקים.