פרשת נשא תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכול המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'נשא' ממשיכה את הפרשה הקודמת בתיאור מפקד בני שבט לוי וחלוקת המשימות שניתנו להם בשירות המשכן, בתקופת המסע של בני ישראל במדבר. לאחר מכן מופיעות מספר פרשיות הלכתיות בנושאים שונים, ולאחריהם אנו חוזרים לקרוא על הקמת המשכן וקורבנות נשיאי שנים-עשר השבטים שחנכו את המשכן. אל עבר אחת מפרשיות אלו נבקש להפנות זרקור וללמוד ממנה.

פרשה קצרה זו מתחילה במשפט הבא:

וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל: איש או אישה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' – ואשמה הנפש ההיא.
(במדבר ה, ו)

המילים "למעול מעל בה' " משליכות אותנו לעולם של המשכן-המקדש. כאשר אדם גונב מן המקדש או משתמש בחפץ שבבעלות המקדש – מעשה זה נחשב "מעילה".
האם אכן מדובר כאן באדם שפגע ברכוש המקדש? הבה נמשיך ונראה:

…והשיב את אשמו בראשו, וחמישיתו יוסף עליו, ונתן לאשר אשם לו.
(שם שם, ז)

בפסוק זה אנו מגלים שהנפגע איננו המקדש אלא אדם כלשהו. מי שחטא חטא מסוים כלפי אדם – עדיין איננו יודעים באיזה חטא מדובר – נחשב "מועל מעל בה' ", והוא נדרש לשלם לנפגע את ערך הפגיעה בתוספת קנס בגובה של חמישית מערך הפגיעה.

נשים לב כי גם הקנס המוטל על הפוגע מזכיר את הקנס המוטל על מי שמועל ברכוש המקדש, כפי שנאמר בספר ויקרא:

נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקודשי ה'… ואת אשר חטא מן הקודש ישלם, ואת חמישיתו יוסף עליו, ונתן אותו לכוהן.
(ויקרא ה, טו-טז)

אך כאמור, למרות הדמיון בין המקרים, בפרשה שאנו עוסקים בה מדובר בפגיעה שהייתה מכוונת כלפי אדם מסוים ולא כלפי המקדש. באיזה חטא מדובר?

הפרשנים מפנים אותנו שוב לספר ויקרא, לאותו פרק שבו הצצנו לפני רגע. שם מתואר מקרה דומה לזה שמתואר בפרשתנו, אך בהרחבה ובפירוט:

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפיקדון… או בגזל, או עשק את עמיתו, או מצא אבדה וכיחש בה…
(שם שם, כא-כב)

מתברר שהפרשה הקצרה המובאת כאן איננה אלא השלמה לפרשה שנכתבה בספר ויקרא, והיא עוסקת במקרה של אדם שהופקד אצלו חפץ, וכאשר המפקיד בא לתבוע את רכושו – האדם המחזיק בחפץ הכחיש שהחפץ ברשותו, או במקרה מצא אבדה והחליט להכחיש שהיא ברשותו. במקרים אלו המכחיש – שכמובן נתפס בשקר – נדרש לשלם את ערך החפץ בתוספת חמישית מערכו.

אלא שאם כן עלינו לברר: מה באה הפרשה שאצלנו להוסיף על הפרשה הכתובה בספר ויקרא? את התשובה לשאלה זו נגלה בפסוק הבא:

ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו – האשם המושב לה' [יינתן] לכהן
(במדבר ה, ח)

ייתכן מקרה שבו האדם הנגזל מת ואין לו יורשים. מקרה זו אפשרי רק בגֵר, גוי שהתגייר והצטרף לעם ישראל ואין לו קרובי משפחה. במקרה זה אין למי להשיב את הגזלה, אך המכחיש-הגזלן איננו מרוויח מהסיטואציה. הוא נדרש לתת את התשלום לכוהן המשרת במקדש.

אנו מגלים כאן בעיה חברתית – אדם שגזל או רימה את הגֵר – שהופכת להיות בעיה של האדם מול א-לוקים, ודווקא על רקע הקמת המשכן שאליה אנו מתקדמים בקריאה. נוכחותו של א-לוקים בעם ישראל, מה שמכונה "השראת השכינה", נפגמת כאשר בעיות חברתיות כמו ניצול וגזל של זר קיימות. אדם שמרמה את הזולת, ובפרט אם הזולת הוא זר נטול עורף משפחתי מגן, הוא "מועל מעל בה' " – זוהי פגיעה ישירה בהשראת השכינה. לכן, במקרה שאין דרך להשיב את הגזילה אל הנגזל או אל קרוביו, התשלום עובר אל המקדש.

כך מלמדת אותנו התורה: פגיעה בזולת היא פגיעה בנוכחותו של א-לוקים.