פרשת בחוקותי – תשפ"ד
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת השבוע 'בחוקותי' מתמקדת ברובה בתיאור הברית שבין עם ישראל וא-לוקים, ברית שניתן לתמצת אותה במשפט קצר: "אם תעשו טוב – יהיה לכם טוב; אם לא תעשו טוב – יהיה רע". ברית זו כתובה אומנם בסוף ספר 'ויקרא' אך לדעת מרבית הפרשנים, היא נכרתה כבר במעמד הר סיני המתואר במרכז ספר 'שמות'. כך פותחת הפרשה:
אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם…
(ויקרא כו, ג)
מה היא "הליכה בחוקות ה'"? רש"י מעיר שאי אפשר לפרש שהכוונה לקיום המצוות, שהרי זה נאמר בנפרד "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". רש"י, שדבריו מבוססים על מדרש התנאים 'תורת כוהנים', משיב לשאלה זו ומציע פרשנות חדשה:
אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה.
לפי פרשנות זו, הליכה בחוקות ה' קשורה ללימוד התורה. אך רש"י מדגיש, כי אין הכוונה ללימוד פשטני וקל אלא ללימוד שיש בו עמל ויגיעה.
כאשר אדם עמל בלימוד תורה, כלומר אינו מסתפק בהבנה שטחית וראשונית אלא חותר להבנה מעמיקה של שורשי ההלכות ויסודות האמונה והמוסר, ניתן להניח שהוא יגיע למסקנות מדויקות יותר מזה שרק קרא במהירות טקסטים נבחרים. כמו בכל תחום, העמל הוא תנאי להשגה של הדברים באופן המדויק ביותר.
אך בלימוד תורה יש מטרה נוספת לעמל. לימוד תורה איננו חוכמה תיאורטית. הוא נועד להשפיע על האדם, על התנהגותו ועל מידותיו, על תפיסת העולם ועל יחסיו הבינאישיים. תורה שעסוקה בתיאולוגיה מנותקת מהשפעה מעשית.
בסופו של דיון מעמיק תמיד תבוא הוראה מעשית – איך ניתן לממש בשטח, בחיים האנושיים, את התובנות העמוקות שגילינו בלימוד התורה.
כדי לחבר את התורה אל חייו של האדם, נדרש האדם להתחבר בעצמו אל התורה, להיות מחובר רגשית, לחוש רגשות של קירבה אל התורה ומתוך כך להיות מושפע מלימוד התורה.
כך, לדוגמה, אנו מוצאים בתלמוד דרשה על פסוק מתוך המזמור הראשון בספר תהילים, פסוק המתאר את האדם הצדיק: "כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" – את המילה "ובתורתו" דרש רבא, מגדולי החכמים בבבל במאה הרביעית, בדרך הבאה: "ובתורתו – של הלומד – יהגה יומם ולילה" (מסכת קידושין דף לב).
כלומר, הקשר האישי הנוצר אצל לומד התורה ביחס לתורה, שונה מכל חומר לימוד אחר. סגולת התורה היא שהלומד יוצר קשר עז אל התורה, הוא מחדש בה חידושים והבנות, עד שהוא חש שהתורה היא "שלו", שהוא שותף ביצירת התורה.
העמל בתורה הוא אחד הערכים החשובים ביהדות וניתן ללמוד ממנו רבות. סיפור אחד לדוגמה, אנו מוצאים בתלמוד על רבא, אותו חכם שדרש "בתורתו – של הלומד", וכך מסופר לנו שרבא עיין בתורה ואצבעותיו היו מונחות תחת רגליו, ומרוב שהיה שקוע בעיונו לחץ על האצבעות עד שנטף מהן דם!
בעוד ימים אחדים נגיע אל חג השבועות – "זמן מתן תורתנו" הקדושה. אין הכנה ראויה יותר לחג השבועות מלימוד תורה מעמיק, לימוד שיהפוך אותנו לאנשי תורה, ואת התורה יהפוך להיות תורתנו – שלנו.