פרופ׳ דן בהט מתארח בפודקאסט אחר כותלנו: “הייתה לנו ההרגשה שאנחנו עוסקים בחרדת קודש”

בפרק חדש בפודקאסט של הקרן למורשת הכותל המערבי, “אחר כותלנו”, התארח פרופ׳ דן בהט – מהארכיאולוגים החשובים בחקר ירושלים ומנהרות הכותל – לשיחה מרתקת על תחילת דרכו, החפירות בירושלים, גילויי מנהרות הכותל, והתחושה העמוקה של שליחות שליוותה את העוסקים במלאכת החשיפה והשימור.

במהלך השיחה שיתף פרופ׳ בהט כיצד ספר שקיבל במתנה לבר המצווה הצית בו את האהבה לארכיאולוגיה, אף שבצעירותו נמשך דווקא לעולם המוזיקה הקלאסית. בהמשך סיפר על מעברו מתל אביב לירושלים, על החפירות הראשונות שהשתתף בהן, ועל הדרך שבה הפכה ירושלים למוקד חייו המקצועיים והמחקריים.

אחד הנושאים המרכזיים בפרק הוא מנהרות הכותל – אותן מתאר פרופ׳ בהט כ“אוצר ארכיאולוגי מהמדרגה הראשונה”. לדבריו, ייחודן של מנהרות הכותל הוא בכך שהן משמרות בתוכן שכבות רבות מתקופות שונות בתולדות ירושלים, מימי בית ראשון ועד העת החדשה, ומאפשרות להבין את רצף החיים והבנייה סביב הר הבית לאורך אלפי שנים.

פרופ׳ בהט חזר אל הימים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, אל תחילת העבודות באזור הכותל המערבי ואל חוסר הוודאות ששרר באשר לעתיד המקום. הוא סיפר על המעבר מהעבודות הראשוניות, דרך הקמת ועדות מקצועיות שדנו בפתיחת האתר לציבור ובשימורו, ועד להקמת הקרן למורשת הכותל המערבי, שהובילה את פיתוח המקום כאתר מורשת מרכזי.

בפרק עלו גם סיפורים נדירים מאחורי הקלעים: הקשר לדמותו של החוקר הבריטי צ׳רלס וורן, גילוי אמת המים הגדולה, השאלות סביב פתיחת היציאה הצפונית של מנהרות הכותל בשנת 1996, והמאמצים להסביר לעולם את חשיבותו ההיסטורית והארכיאולוגית של המקום.

אחד הרגעים המרגשים בשיחה היה כאשר פרופ׳ בהט תיאר את האווירה ששררה בקרב הצוותים שעסקו בחשיפת המנהרות ובשימורן:

“הייתה לנו הרגשה שאנחנו עוסקים בחרדת קודש.”

לדבריו, התחושה הזו ליוותה את כל העוסקים במלאכה – אנשי מקצוע, ארכיאולוגים, מהנדסים ואנשי הקרן – מתוך הבנה שהם נוגעים באחד המקומות המשמעותיים ביותר לעם היהודי ולעולם כולו.

פרופ׳ בהט הדגיש כי בעיניו מנהרות הכותל אינן רק אתר ארכיאולוגי, אלא מקום המספר את סיפורה של ירושלים לדורותיה. “יש שני מקומות בירושלים שכל התקופות מיוצגות בהם”, אמר, “מגדל דוד ומנהרות הכותל”.

הפרק מציע הצצה נדירה אל ההיסטוריה של מנהרות הכותל, אל הדמויות שפעלו מאחורי הקלעים, ואל תחושת האחריות הגדולה שמלווה את העיסוק באתר הקדוש וההיסטורי.