הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
בפרשת ‘בהר’ אנו פוגשים את אחת המצוות החשובות ביותר, אולי המצווה המאפיינת את העם היהודי יותר מכל: מצוות צדקה.
“כי ימוך אחיך ומטה ידו עימך והחזקת בו! גר ותושב וחי עימך.”
(ויקרא כה, לה)
מדרש ההלכה על ספר ויקרא, ‘ספרא’ (המכונה גם ‘תורת כוהנים’), מעורר את תשומת ליבנו לכך שבפסוק זה אין מדובר באדם שאיבד את יכולתו הכלכלית לחלוטין, והוא מוגדר ‘עני’. על פי המדרש, פסוק זה עוסק באדם הנמצא בתהליך של הידרדרות כלכלית. כל מי שמכיר מעט את עולם הכלכלה, יודע כמה קשה לעצור תהליך של הידרדרות כלכלית. על מצב שכזה מדובר כאן, כלשון המדרש:
” ‘כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך’ אל תניחנו שיירד. הא למה זה דומה למשוי על גבי החמור. עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו; נפל לארץ חמישה אין מעמידים אותו.”
(ספרא, בהר פרשה ה)
מדרש זה מדייק את הלשון “מטה ידו” יד שנשמטת היא ביטוי להתרופפות האחיזה. אדם זה שהיה בעל עסק מכובד, איש עסקים או חקלאי, איבד לפתע את האחיזה האיתנה. פרנסתו בסכנה והוא חושש מן המחר. במצב כזה אנו היהודים נקראים לסייע: “והחזקת בו!”. אנו נדרשים להושיט יד, להחזיק, למנוע את הקריסה.
פוסק ההלכה הדגול מן המאה ה-12, הרמב”ם (רבי משה בן מיימון), מונה בספרו ‘משנה תורה’ שמונה מעלות במצוות הצדקה. הראשונה והחשובה שבהן מבוססת על הפסוק שבו פתחנו:
“מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל ש״מך [-שהעני], ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עימו שותפות או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול. ועל זה נאמר ‘והחזקת בו גר ותושב וחי עמך’, כלומר: החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.”
(משנה תורה לרמב”ם, הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז)
מטרתה של מצוות הצדקה איננה רק הצלת חייו של העני. ודאי, ישנם מקרים שבהם נדרש סיוע בדחיפות, מה שמוגדר כ”פיקוח נפש”; אך מצוות הצדקה עוסקת בערך נוסף מלבד חייו של העני ? היא עוסקת בכבודו של האדם, של כל אדם: יהודי, גר ותושב.
לכן המעלה הגדולה “שאין למעלה ממנה”, כלשון הרמב”ם, איננה לפרנס את העני אלא למנוע מן האדם להיות עני, לעצור את הקריסה, את הסחף, להושיט יד כדי שלא יגיע למצב שבו יזדקק לחסדם של הבריות. כבודו של הזולת חשוב מספיק כדי שנטה כתף ונסייע לו למצוא את פרנסתו בכבוד.
כפי שמעיד הרמב”ם, “מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה” (שם פרק י הלכה ג). מצוות הצדקה איננה בעלת אופי אישי-פרטי בלבד, אלא היא חלק בלתי נפרד מהקהילה היהודית: הקהילה דואגת שכל חבריה יתפרנסו בכבוד.
פרשת השבוע מעניקה לנו סולם ערכים רלוונטי לאדם היהודי, לקהילה היהודית ואף למדינה היהודית. שאלות של כלכלה ורווחה אינן מנותקות משקולים ערכיים. אדם, קהילה או מדינה המאמצים את ערכי היהדות ופועלים לאורם, מציבים בראש סולם המטרות את מתן היכולת לכל החברים בקהילה להתפרנס בכבוד, ומבטיחים בכך את כבוד האדם וחירותו כפי שהוא משתקף ועולה מהתורה ומהמסורת היהודית לדורותיה.
