הכרעה ערכית ואינטרס אישי – איך משלבים בין השניים?

בס"ד

פרשת שופטים – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'שופטים' עוסקת בהסדרת הרשויות במדינה היהודית על פי התוכנית המקראית. ארבע רשויות ישנן במדינה זו: שופטים, כוהנים, מלך ונביאים. לכל אחד מהם תפקידים שונים. הנביא משמיע את הקול המוסרי שהוא דבר א-לוקים, המלך מחוקק ומנהיג, השופטים עוסקים בשפיטה ופסיקה, והכוהנים עוסקים בפולחן ובהוראה.

הרשות הראשונה שעם ישראל מצווה להקים היא הרשות השופטת:

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך – ושפטו את העם משפט צדק".

ומייד מגיעה הוראה בסיסית המופנית אל השופט:

לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד – כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים
(דברים טז, יח-יט)

לא לכל מצווה המופיעה בתורה מוצמד הסבר ברור כל כך כמו לאיסור נטילת שוחד. למעשה, ההסבר הזה מובן באופן אינטואיטיבי לכל אדם, אך חובה לחזור עליו ולשנן אותו מפני שהוא רלוונטי לא רק לשופט אלא לכל אדם.

"השוחד יעוור עיני חכמים"
על מה מדובר כאן? אדם חכם, מלומד, שיושב על כס המשפט. מוגש בפניו מקרה מסוים – זה יכול להיות אדם שעבר עבירה פלילית, וויכוח בין שכנים על זכויות בנייה, סכסוך בין מעסיק ומועסק וכדומה. מה תפקידו של השופט?
ללמוד את המקרה המדובר לפרטיו ולפסוק כיצד יש לנהוג בו על פי החוק. במקרים מסוימים נדרשת פרשנות של החוק, מפני שהחוק אינו מדבר במפורש על המקרה הנידון, והשופט נדרש לפרשנות המסיקה מהחוק הקיים על המקרה הנידון.

השופט אמור להיות אובייקטיבי וניטרלי, ומכאן מגיע ההסבר לאיסור נטילת שוחד.
כאשר יש לאדם טובת הנאה מפסיקה מסוימת, זה יכול להוביל אותו בשני מסלולים ששניהם פסולים.
המסלול הראשון הוא עיוות דין מודע: השופט יודע את החוק ופוסק – לעיתים תוך שימוש בפרשנות מפותלת ויצירתית – בניגוד למתחייב מן החוק. זהו עיוות דין שהשופט מודע אליו.
אך המסלול השני מסוכן יותר מפני שהוא בלתי מודע: השופט מבין את החוק בצורה שונה מפני שהוא מעוניין בכך.

אין ספק שמדובר באחד מנפלאות התבונה האנושית. העובדה שההבנה – שהיא לכאורה אובייקטיבית – של האדם מושפעת מרצונותיו. ניתן להיווכח בכך במקרים רבים, כאשר אנו שומעים בני אדם שמתווכחים על עמדה מסוימת, כאשר עמדתו המנומקת והמבוססת של כל אחד מהצדדים תואמת את האינטרס של אותו צד. כיצד קורה הפלא הזה?

התשובה לכך היא שחשיבה אובייקטיבית נטולת אינטרס היא אשליה. ככל שמעורב אינטרס, יש סיכוי שגם החשיבה שלנו תלך בעקבותיו ותראה את הדברים באור המתאים. "השוחד", אומרת לנו התורה, "יעוור עיני חכמים". החשיבה הישרה מתעוותת והופכת לתואמת-אינטרס; האובייקטיביות הופכת לסובייקטיביות.

אך מה שחשוב לדעת הוא ששוחד אינו רק עניין ממוני, ולא רק מי שיושב על כס המשפט מסתכן ב"עיוורון" כתוצאה משוחד. כל אחד מאיתנו עוסק בהכרעות שונות באופן יומיומי, בין אם בשאלות אישיות ובין אם בשאלות חברתיות-ציבוריות; ועם זאת לכולנו יש אינטרסים שונים. האם נהיה מסוגלים להכריע הכרעה שטובה עבור הציבור למרות שאנו באופן אישי ניפגע ממנה? האם נצליח לקבל הכרעה אישית שאינה נוחה עבורנו אך תואמת את העולם הערכי שלנו?

שאלות אלו צריכות ללוות אותנו בחיי היום-יום. לא נוכל לברוח מהאינטרסים האישיים שלנו וגם לא מהחובה להכריע ולקבל החלטות. הפתרון היחיד נמצא במודעות. ככל שנהיה מודעים לסיכון שההכרעה שלנו מושפעת מהאינטרס האישי – כך גובר הסיכוי שנצליח להתגבר ולהכריע הכרעות ערכיות ונכונות.