ככל שנכנס לרזולוציות הקטנות של הוראות התורה למקרה כזה, נגלה את החשיבות האדירה שנתנה התורה לחיי אדם.
סביב הוראות אלו נאמרו עשרות הלכות מפורטות ומורכבות שנועדו לכמה מטרות: לזעזע את האנשים ולחרוט בנפשם את חשיבות החיים וקדושתם; לאפשר להנהגה הקרובה לבחון את עצמה ולנקות אותה מן האחריות המוטלת עליה בכך שלא הצליחה למנוע את הרצח; ולעשות את הרעש הדרוש כדי שאולי יימצא מישהו שיודע דבר מה על נסיבות המאורע ויוכל לתת קצה חוט שיעזור לעלות על עקבותיו של הרוצח.
הנה סדר המשימות המוטלות על העם במקרה כזה: ראשית, כמה מחברי בית הדין הגדול שבירושלים יורדים בעצמם אל השטח. תפקידם הוא למדוד את סביבות האירוע ולמצוא את העיר הקרובה ביותר אל החלל. כי על בית הדין המקומי הזה הייתה מוטלת האחריות לתקן את הדרכים ולדאוג לשמירתן בצורה שתנסה למנוע מקרים טראגיים שכאלו. יתרה מכך, גם אם ברור לכולם איזו היא העיר הקרובה אל החלל, מחויבים חברי בית הדין הגדול לעסוק במדידה ולוודא באופן טכני שאכן זוהי העיר הקרובה ביותר, בשביל להדגיש את האחריות הכוללת של בית הדין הגדול ושל כל העם כולו לכך שלא יקרו מקרים כאלו בעתיד, וכדי לפרסם ולהחשיב את העיסוק בנושא.
לאחר מכן יוצאים זקני (-נכבדי) העיר ההיא אל ‘נחל איתן’, כלומר אל אדמה קשה ובתולה שלא עו־ב־?דה עדיין לזריעה ולצמיחה. יחד אתם הם מביאים ע״ג?לת בקר שעדיין אינה בת שנתיים ולכן לא הייתה מסוגלת להוליד עד היום. הזקנים מורידים את העגלה אל הנחל ועורפים את ראשה. מרגע זה ואילך יש איסור ל?עֶב־ד את קרקע הנחל לעולמי עד. מעשה חריף וחריג זה נועד לגרום לחוויה מטלטלת למשתתפים ולשומעים שתחרוט בנפשם את משמעותו הטראגית של רצח. במעשה זה אומרים: כמו שעגלה צעירה זו לא תוכל יותר להוליד ולדות לעולם ואפילו לא לחרוש ו־ל?עֶב־ד אדמה, וכמו שאדמה זו של הנחל לא תיתן פריה לנצח, כך האיש הנרצח לא יוכל יותר להביא ילדים לעולם, כמו גם לעשות מעשים טובים ומועילים בכלל.
לאחר הטקס המצמרר נגשים הכוהנים וזקני העיר ההיא, ורוחצים את ידיהם על העגלה הערופה. מעשה סמלי זה נועד לבטא את הבהרתם שהם לא חטאו לאחריותם, ואין בת?־פ?קו־דם אשמה ישירה או עקיפה למאורע הרצח. כך הם גם מבהירים מיד במילים שהורתה להם התורה לומר:
“ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו” (דברים, כ”א ז’)
ומבקשים: “כפר לעמך ישראל אשר פדית, ה’. ואל תיתן דם הנקי בקרב עמך ישראל!”
(דברים כ”א, ח’).
כלומר, אל תיתן שאשמת חטא הרצח של האדם הנקי הזה, תיפול על הכלל, לא על העיר הסמוכה ולא על העם כולו.
שוב ושוב אנו רואים כאן את החרדה הגדולה שחרדה התורה לחיי אדם אחד. כי ייעודה של תורת האלוקים הוא לשמר את חיי האדם ולכוונו לדרך הנכונה והטובה. וכאשר חלילה מקפח אדם אחד את חייו על ידי אדם אחר, הרי זה סותר את יסוד היסודות של התורה ומטרותיה, קדושת החיים.
