מלך על עצמו – פרשת שופטים

בס"ד

פרשת שופטים – תשפ"ה

הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשתינו נותנת התורה אפשרות למנות מלך ומנהיג בארץ ישראל ככל העמים:

 "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ"
 (דברים י"ז, י"ד – ט"ו)

תורת החסידות מסבירה שמטרת מינוי המלך היא שהמלך ישריש את התורה והמצוות בעם, ומשכך, מצווה זו חלה גם בזמננו לדבוק בצדיקים, מבחינת צווי המשנה במסכת אבות: "עשה לך רב".

מהותה של מצווה זו מפורטת בספר "דרך מצוותיך" (ביאורי המצוות של הרבי "הצמח צדק" מליובאויטש): "הכוונה הפנימית של מצווה זו היא להחדיר בעם ביטול וקבלת עול מלכות שמים. המלך עצמו בטל בתכלית לקב"ה, וכאשר העם מתבטל אליו, יש בכך משום התבטלות למלכות שמים".

בין המשמעויות של הביטול העצמי להקב"ה, קיים רובד מרכזי שבא לידי ביטוי במהותו של המלך וייחודו לעומת המון העם: המלך חייב להיות בעל משמעת עצמית חזקה; אדם שאינו מנוהל בידי רגשות שליליים או תאוות אישיות, מסיבה זו מצווה התורה על המלך:

 "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"
(י"ז, ט"ז)

התורה מתייחסת לדברים ההכרחיים: סוס – כלי התחבורה העתיק; נשים, כסף וזהב. אין מצב שהמלך יתנזר מהדברים הללו כליל, אבל הוא כן חייב להפעיל את תבונתו ולשקול מה הכרחי ומה כבר יותר מידי. כי מה שמיותר, יסיר לבבו מהתכלית ויוביל אותו אל תאוות ושאיפות מיותרות, שאחריתן – אסון ואבדון. מה שלדאבון לב אכן קרה עם רבים ממלכי יהודה וישראל.

לאור זה, נבין את מה שמסופר בספר שמואל, על תהליך מינויו המפתיע של דוד המלך, צעיר הבנים של ישי שהיה נראה החלש ביניהם.

שמואל הנביא הגיע לביתו של ישי בבית לחם, ומיד נפלו עיניו על אליאב, יפה המראה וגבה הקומה. זה אשר לפי חכמינו "לא היה בו כל דופי" – מושלם מכל בחינה, וגם היה ירא ה' וגדול בתורה. שמואל כשראה אותו הבין שאליו התכוון הקב"ה והוא הראוי להתמנות למלך, אבל אז אומר ה' לשמואל:

 "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ"…
(שמואל א' ט"ז, ז')

למה מאס ה' באליאב? אומרת הגמרא (תלמוד בבלי פסחים דף ס"ו):  מלפנים אליאב היה אהוב על אלוקים עד לאותו רגע שבו התפרץ בכעס. היה זה כשאחיו הקטן דוד בא לשדה הקרב מול גוליית הגיבור שהטיל אימה על עם ישראל. אליאב ראה את אחיו הקטן והחלש שבא להציע את עצמו לבצע את הקרב המכריע מול גוליית, ולא האמין בכוחו עד שכעס עליו.

"וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ"
(שמואל א' י"ז , כ"ח)

אומרים חכמינו: "כעס" אחד ויחיד זה, שהתפרץ מאליאב בזמן של לחץ, בעיצומה של מלחמה, הוא זה שחרץ את גורלו של אליאב.

אליאב, מושלם ככל שהיה, יפה – תואר וגיבור, אבל מלך כבר לא יכול היה להיות!

מנהיג הוא מי שמולך בראש ובראשונה על עצמו ועל רגשותיו. אדם שרגשות שליליים עלולים לשלוט עליו, אינו יכול לשמש כמנהיג.

כמה התבררו הדברים הללו כנכונים מאז שחר ההיסטוריה, עד לימינו אנו.