פרשת מקץ תשפ"ו
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת מקץ, נפתחת בתיאור יוצא דופן של מפגש בין שני אנשים הנמצאים בקצוות שונים של המציאות: מצד אחד פרעה, מלך מצרים האדיר; ומנגד – יוסף, בנו הצעיר של יעקב, השוהה במצרים לבדו זה שנים רבות, מהן שתים־עשרה שנות מאסר קשות בבית הסוהר.
ופתאום – מהפך. הדלת נפתחת, יוסף מוצא מן הכלא בחיפזון, ומעמידים אותו לפני פרעה בכבוד גדול.
פרעה מסביר ליוסף על מה ולמה – חלמתי חלום שאיש מחכמי מצרים אינו יודע לפתור. ושר המשקים סיפר למלך שיש אסיר עברי בעל יכולת מיוחדת לפתור חלומות. חלומותיו של שר המשקים אכן התגשמו בדיוק כפי שיוסף פירש אותם. אני פרעה מצפה ממך לגלות את משמעות חלומי.
אפשר רק לדמיין את תחושת המתח והבלבול שפקדה את יוסף ברגע זה. ברגע אחד הוא עובר ממעמד של אסיר נידח אל עמדה של מי שעומד בפני האדם החזק ביותר במצרים. נוסף לכך, מוטלת עליו אחריות כבדה – פרשנות חלום המלך. הוא יודע היטב: אם ייכשל, התוצאות עלולות להיות קשות.
אולם יוסף איננו מתערער. הוא מאמין גדול ויציב, והוא עומד מול פרעה בביטחון ובענווה. התורה מתארת את חילופי הדברים הראשונים ביניהם כך:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹקים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה"
(בראשית מ"א ט"ו – ט"ז)
קריאה מדוקדקת מגלה כאן דבר מה עמוק: פרעה מדלג על כל הקדמות ומגיע ישר לעניין – "שמעתי שאתה פותר חלומות". יוסף עונה באופן מיידי: "בלעדי; א-לוקים יענה". הוא מסרב לייחס לעצמו כוח מיוחד. מה באמת קורה פה?!
רבי חיים יוסף דוד אזולאי, הידוע כ"מרן החיד"א", מסביר מה מתחולל מאחורי הקלעים. פרעה שהוא האתאיסט הראשון המוצהר, ידע היטב שיוסף מייצג את האמונה בא־לוהי ישראל. כמי שרואה בעצמו בעל כוח אלילי, קשה היה לו להיזקק לעזרתו של אדם המייצג את האמונה בא-ל. לכן, פרעה מנסה לנתק את יוסף ממקור כוחותיו ולייחס לו יכולת אישית בלבד. אף שמו – פרעה – מרמז ל"פה רע", ניסיון להפעיל "עין רעה" על יוסף דרך החנופה וההעצמה המוגזמת.
יוסף קולט את הניסיון מיד, ומבטל אותו בשתי מילים: "בלעדי אלוקים". הוא מחזיר את הקרדיט לבורא ומתחבר מחדש למקור השפע.
התלמוד הבבלי (בבא מציעא ק"ז ע"ב) מלמד, שרבים בעולם מושפעים מן "עין הרע", תופעה שרבים חוששים מפניה, לדבריו 99 אחוז מהאנשים מתים כתוצאה מהעין הרע. אמנם, יש הסבורים שעין הרע מזיקה רק למי שמאמין בה, אך ברור שמומלץ שלא להתפאר יתר על המידה, כדי שלא לעורר קנאה.
הטעות הנפוצה היא, שעין הרע מגיעה דווקא מאנשים שאינם אוהבים אותנו. אבל האמת הפוכה: לעיתים היא מגיעה דווקא מהקרובים, אלה שמחמיאים ומרוממים אותנו. ההסבר איננו מיסטי: כשאדם משתכנע שהצלחתו היא כולה מעשה ידיו, הוא עלול לנתק את עצמו מן המקור הרוחני שממנו מגיע השפע. לכן חשוב לענות על כל מחמאה במילה פשוטה: "תודה" – ולזכור: "הכול מלמעלה".
יוסף היה המודל המושלם לכך. חז"ל אפילו מלמדים עצה (תלמוד בבלי ברכות נה ע"ב): מי שחושש מעין הרע, יניח את אגודליו זה על זה ויאמר: "אני מזרעו של יוסף, שלא שולטת בו עין הרע", שנאמר:
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"
(בראשית מ"ט כ"ב)
כאשר יוסף עצמו מתמנה למושל מצרים, הוא צועד ברחובות העיר ברגעי התהילה הראשונים שלו. יוסף היה "יפה תואר ויפה מראה", וכעת, לאחר עלייתו הפתאומית לגדולה, הרחובות מלאים אנשים המתפעלים ממנו. בנות מצרים אף זורקות לעברו פרחים כמחווה של כבוד והערצה.
אולם יוסף אינו מתבלבל ואינו מתגאה במעמדו החדש. בצניעות ובפשטות הוא ממשיך ללכת, ושפתיו לוחשות כי הכול מרצון ה', וזו היא השליחות שהוטלה עליו בעולם. דווקא באותם רגעים, שבהם רבים היו נסחפים אחר תחושת כוח, יוסף נשאר מחובר למקור השפע. בכך הפך להיות הכוח המתנגד לעין הרע בעולם, וביטל את עצת פרעה. כתוצאה מכך, גם כיום, בעדות רבות, כשמבקשים להגן על אדם מפני עין הרע, נוהגים לומר עליו: "בן פורת יוסף".
בעולם שבו הכול מתועד, מצולם ומדווח, שבו הצלחה נמדדת במספרים ובחשיפה – קל מאוד להיסחף אחר ההכרה. אולם מי שמבקש הצלחה אמיתית, יציבה ומתמשכת, צריך גם לדעת להנמיך פרופיל. להבין מאין מגיעה הברכה, ולצרף לה מעט צניעות ומעט הכרת הטוב.
מותר להצליח – ואף רצוי. אבל כשזוכרים את המקור ונותרים צנועים, זה מה שעושה את כל ההבדל.
בהצלחה — ובלי עין הרע
