פרשת מקץ – תשע"ט
"וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלותיו, ויבוא אל פרעה"
(בראשית מא, יד)
מי שעמד על הבחנה מעניינת זו והעניק לה פשר, היה רבי עובדיה ספורנו (פרשן, רופא ופילוסוף, איטליה, המאה ה-16). בפירושו לפסוק זה הוא כותב:
"ויריצוהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע… וכך היה עניין מצרים… וכך אמר לעשות לעתיד…"
הספורנו מציע לפנינו מודל של גאולה שההופעה הראשונה שלו היא בסיפור יוסף. הישועה הפתאומית שאיננה כרוכה בהכנות מקדימות, אלא 'נוחתת' על האדם וברגע אחד מעלה אותו מהמקום הנמוך ביותר אל המקום הגבוה ביותר.
לדעת הספורנו, מודל זה התקיים בעבר, וגם יתקיים שוב בעתיד. סימוכין לכך הוא מוצא בדברי הנביא מלאכי: "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג, א).
מה המשמעות של גאולה פתאומית? זהו ביטוי של הופעה א-לוהית שאין לטעות בה ולייחסה לפעילות אנושית. לעיתים אנו חווים התרחשויות שונות, טובות יותר או פחות, ואנו מתקשים להצביע באופן ברור על ההשגחה הא-לוהית המכוונת את המאורעות. אך ישנם מקרים שבהם אין לטעות: כאשר מתרחש מהפך שאיננו תהליכי, שאין בו שלבים המופיעים בזה אחר זה, אלא בבת-אחת, ברגע אחד, התמונה נהפכת ואנו מגלים מציאות חדשה.
גאולת ישראל העומדת במוקד ציפיות העם במשך אלפי שנים, יש בה פנים לכאן ולכאן. בתלמוד הירושלמי מסופר על שני חכמים, רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא, שהלכו בבקעת ארבל לפנות בוקר וראו את המראה המפעים של זריחת החמה, כשכדור האדמדם של השמש עולה לאיטו באופק המזרחי והופך אט אט לאור מבהיק ומסנוור. בהשראת השמש העולה אמר רבי חייא לרבי שמעון בן חלפתא:
"כך היא גאולתם של ישראל ? בתחילה קימעה קימעה; כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"
(תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות פרק א)
שלבים ראשוניים של הגאולה הם אכן תהליכיים. בשלבים אלו ניתן להתלבט: האם מדובר בגאולה א-לוהית או בפעילות מדינית אנושית-טבעית? כל עוד נעמוד בשלבים אלו לא נוכל להוכיח שאכן מדובר בגאולה המיוחלת. אך יבואו רגעים שבהם לא יהיה ניתן להטיל ספק: "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". אל רגעים וודאיים אלו אנו נושאים עיניים בתפילה ומייחלים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
