כשמגיע יוסף אל פרעה, שוטח בפניו פרעה בהרחבה את חלומו, ויוסף מעניק לו פיתרון מדויק המקיף את כל פרטי החלום, כשהוא מוסיף ומציע בפניו הצעה מפורטת כיצד להתמודד עם השלכותיו של החלום. פרעה שמתפעל מחכמתו של יוסף, מחליט למנותו למשנה למלך המצרי ונותן בידיו סמכויות שליטה כמעט בלתי מוגבלות.
יתרה מכך. יוסף שעברו המשפחתי רצוף כישלונות, כאשר הוא שנוא על אחיו והם מבקשים להורגו, ולבסוף מוכרים אותו לעבדות במצרים ? מקים עתה משפחה עם אשה מצרית מיוחסת, ונולדים לו שני בנים.
נראה כי חייו של יוסף מסתדרים מחדש, כמו פאזל שחלקיו היו מפוזרים ברחבי החדר ולפתע הם מתקרבים זה לזה ויוצרים תמונה מרהיבה. חייו של יוסף שהיו מרוסקים ומדוכאים, יוסף שידע בגידת אחים ועלילת שווא, שנזרק לבור ריק על ידי אחיו, ושוב נזרק אל בור הכלא המצרי כשהוא חף מפשע ? מוקפץ לפתע, בלי כל הכנה, אל המעמד הגבוה ביותר ואל הקמת משפחה שלווה ושמחה.
כיצד מתמודד יוסף עם מהפך זה בחייו? המקרא אינו מרבה בתיאור רגשות, אך במקרה זה אנו מקבלים חלון הצצה אל רגשותיו של יוסף באמצעות שמות בניו מנשה ואפרים.
שמות שהעניק יוסף ובהם הביע את רגשותיו כלפי אירועים המסעירים שחלפו עליו בחייו הקצרים.
את בנו הגדול 'מנשה', קרא יוסף "כי נשני (-השכיח ממני) אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי" (בראשית מא, נא). יוסף מודה לאלוהים על כך שהשכיח ממנו את הסבל שעבר בבית אביו, את העלבון הנורא שבעקבות השלכתו לבור, את החור השחור שבתוכו התקיים מאז נמכר לעבד. יוסף שוכח את העוולות ואת הסבל הנפשי והפיזי. הוא מתנתק מהעבר הנורא וחי את ההווה המאושר, והוא מודה לאלוהים על שהעניק לו את היכולת לעשות זאת.
לבנו השני קרא יוסף 'אפרים' – "כי הפרני אלוהים בארץ עוניי" (שם שם, נב).
יוסף מודה לאלוהים על שהפרה אותו והעניק לו חיים מאושרים בארץ שאליה הגיע כעני וחסר כל. יוסף מכיר בשפע שניתן לו, וזוכר שמצבו כלל אינו מובן מאליו. להיפך. המצב הטבעי היה שמצרים תהיה עבורו "ארץ עוני".
אנו רואים כאן תהליך שעובר על יוסף. תחילה הוא מבקש לשכוח את העבר המכאיב, ובשלב הבא הוא מביט על ההווה המוצלח ושמח בו. אין מדובר בהדחקה של זכרונות טראומטיים, אלא בניסיון לבנות את ההווה באופן יציב, כשלצורך כך מעדיף יוסף שלא לחטט בפצעי העבר אלא להתמקד בהווה, בחלקים הטובים שעליהם יש להודות.
בשנים בהן עיצב יוסף את חייו החדשים והמאושרים, הוא לא נגע בעבר המסובך. בדרך זו הוא הצליח לנצל את יכולותיו ולהביאן לשיאים של הצלחה. רק לאחר מכן, כאשר אחי יוסף הגיעו למצרים, הוא ניגש לטפל בעבר בזהירות, עד הסוף המוצלח של הפגישה הנרגשת בין האחים, עליה נקרא בשבוע הבא.