קץ לחושך – פרשת מקץ

פרשת מקץ – תשפ"ה

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת "מקץ", מתחילה לגולל את סיפור ירידת יעקב ובניו למצרים ואיחוד המשפחה מחדש.

שמה של הפרשה היה ראוי להיקרא בכל שם אחר חוץ מ"מקץ",  שהמשמעות שלו היא  ציון בנלי של פרק הזמן שחלף מאז החלומות הקודמים של שר המשקים ושר האופים שסופרו בפרשה הקודמת.

זו אולי הסיבה בגינה פותח המדרש רבה (מדרש התורה שחובר בידי חכמי התלמוד בארץ ישראל בסביבות המאה הרביעית – חמישית) את פרשתינו בהשוואת שני הפסוקים שנושאים את שם העצם "קץ":

"ויהי מקץ שנתיים ימים"
(בראשית מא א)

"קץ שם לחושך"
(איוב כח ג)

לפי המדרש, הנקודה המרכזית של הפסוק הראשון היא לא נתינת סדר כרונולוגי, כמה זמן חלף מאז סיפור החלומות הקודם לבין סיפור החלום הנוכחי (-"שנתיים ימים") אלא העיקר הוא צמד המילים הראשונות – ויהי מקץ. וכך מפרש:

"קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יהיה באפילה". (כך)  "קץ שם לחושך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיוון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום…"

כמו שבסוף כל לילה – בא השחר, כך יש סוף וקץ לכל תקופה קשה.  יוסף, שלפי ההיגיון הטבעי היה אמור להיות נמק בבור עד יומו האחרון, זרח לו השחר בפתע פתאום. ומשהגיע הקץ, הכול התהפך לטובה וכפי שהתורה אומרת:

וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה…
(בראשית מא יד)

למה הריצוהו? כי הגיע הזמן. לכל סבל יש גבול, והכול מדוד ומדויק.

רבינו בחיי (פרשן, מקובל, בן דור ה'ראשונים', סרגוסה – ספרד, 1255 -1340) כתב:

"ויריצהו מן הבור. דרשו רז"ל מתוך צרה – רווחה,  מתוך אפילה –  אורה (…)  ועליו אמר שלמה המלך את הפסוק "כי מבית הסורים יצא למלוך" (קהלת ד), פירוש – ישר מבית האסורים, יצא למלוך.

פרשה זו שמספרת על תחילת הגלות של יעקב ובניו – גלות מצרים רוויית הסבל והעינוי –  מכונה פרשת "מקץ". ללמדנו כי  לכל גלות, קשה ככל שתהיה, יבוא הקץ. אמונתינו ותקוותינו ל"קץ" שיבוא בסוף תקופת הסבל, הן מקורות הכוח לימים הקשים.

כמה יפים דברי הספורנו (רבי עובדיה ספורנו, פרשן, סופר, רופא ופילוסוף. איטליה, 1500 בערך) על הפסוק:

"ויריצוהו מן הבור" כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע…

עם שלם, עומד ומצפה בכיליון עיניים לקץ שיבוא כבר לסבלם של החטופים והחטופות, הנמצאים אי שם בשבי האויב. ולסיומה של המלחמה הגובה מאיתנו סבל רב ולכל הסבל של אחים ואחות באשר הם.

בפרשת "מקץ", פרשת התקווה והאופטימיות, אנו מבקשים מאלוקים שישים קץ לחושך שבו שרויים אחינו ואחיותינו – "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם".
(ישעיה נא יא)