ואכן, מתוך מעקב אחר רמזים שונים המפוזרים בסיפורי אברהם, ובסיוע מסורות עתיקות המפוזרות בספרות חז"ל, אנו מכירים מעט מקורות חייו של אברהם בשבעים וחמש שנותיו הראשונות. אברהם נולד למשפחה של עובדי אלילים, ומגיל קטן החל לחקור ולחפש אחר האמונה האמיתית. עשרות שנים חלפו עד שגילה אברהם את המונותיאיזם – מה שהוביל לעימות חזיתי בינו ובין החברה האלילית ב'אור-כשדים', שם התגוררו אברהם ומשפחתו.
תיאור מעניין של עימות זה אנו מוצאים במדרש:
קם תרח ומסר את אברהם לנמרוד.
אמר נמרוד לאברהם: נעבוד את האש.
השיב לו אברהם: אם כן, נעבוד את המים שיש בכוחם לכבות את האש.
אמר לו נמרוד: ובכן, נעבוד את המים.
השיב אברהם: אם כן, נעבוד את העננים האוצרים בתוכם את המים.
אמר נמרוד: ובכן, הבה נעבוד את העננים.
השיב אברהם: לא, שהרי הרוח גוברת על העננים ומפזרת אותם.
אמר נמרוד: אם כן נעבוד את הרוח.
השיב אברהם: האדם גובר על הרוח ויכול לעצור אותה בגופו.
בשלב זה הבין נמרוד שמדובר בוויכוח שאינו עתיד להסתיים, וחזר לנקודת הראשית כשהוא מציב את אברהם במבחן.
אמר נמרוד לאברהם: אני משתחווה לאש, ואתה משתחווה לאל אחד ויחיד, שלטענתך יש בכוחו לגבור על האש. אם כן, אשליך אותך לכבשן האש, ויבוא האל שאתה משתחווה אליו ויציל אותך מן האש.
ואכן, נמרוד השליך את אברהם אל האש, ואז אירע נס, ואברהם יצא מן האש ללא פגע.
(על פי בראשית רבה פרשה לח)
החברה האלילית מדברת בשפה של כוח. לא במקרה האש המכלה והאלימה היא האפשרות הראשונה והאחרונה אליה פונה עובד האלילים. כנגד תפיסה זו, ממחיש אברהם לנמרוד את העובדה הפשוטה: לכל כוח יש נקודת חולשה. המים מכבים את האש, העננים אוצרים את המים, הרוח מפזרת את העננים וכן הלאה. אין כוח בטבע שהוא מוחלט.
אברהם איננו עוסק בשאלה "מי חזק יותר", אלא בשאלות של צדק ומוסר.
הוא מביט על התפיסה האלילית ורואה את הכאוס שהיא מובילה אליו – אם העולם מתנהל על-ידי כוחות שונים שמתחרים ביניהם, הרי שזהו החוק הבסיסי של הטבע: החזק מנצח את החלש. אך בתפיסה מונותיאסטית, העולם איננו זירת מאבק בין כוחות שונים, אלא הוא דומה יותר לשילוב של כוחות שלכולם יש יד מכוונת אחת, העומדת מאחורי הקלעים ודואגת לשילוב המדויק וליצירת הרמוניה מושלמת בין כל כוחות הטבע. החוק הבסיסי של הטבע איננו "החזק מנצח את החלש" אלא: הניגודים הולכים ומשתלבים זה בזה עד להופעתה של היצירה המושלמת.
זוהי אמונתו של אברהם המכעיסה כל כך את עובדי האלילים. מבחינתם, אברהם מתייחס באדישות אל כוחות הטבע; מבחינתו, הוא איננו בזירת מאבק אלא מאזין לסימפוניה מושלמת המבוצעת על ידי קולות מנוגדים המשתלבים זה בזה במעשה אומן.
