פרשת לך-לך – תשפ"ג

הגאון הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הדמות העומדת במרכזה של פרשת השבוע 'לך־לך', הוא אבי האומה היהודית: אברהם אבינו. בסיומה של הפרשה הקודמת פגשנו את אברהם היוצא יחד עם אביו ואחיו מעיר מולדתם 'אור כשדים', ממלכה שומרית-אכדית השוכנת ממערב לפרת בדרום מסופוטמיה, אל עבר חרן, מרכז כלכלי-מדיני בארם-נהריים, צפון מסופוטמיה, על גבול טורקיה-סוריה של ימינו. פרט נוסף חשוב נודע לנו בפרשה הקודמת: שרי, אשתו של אברהם, עקרה ואינה יכולה ללדת. נושא זה ילווה את אברהם עד ליותר ממחצית חייו בגיל מאה. האם יזכה לזרע שימשיך את מורשתו?

בחרן זכה אברהם להתגלות א-לוקית, בה נצטווה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" ובנוסף לכך זכה בהבטחה שלה ציפה: "ואעשך לגוי גדול". אברהם ואשתו יוצאים למסע וכאשר הם מגיעים לשכם, העיר השוכנת במרכזה של ארץ כנען, זוכה אברהם להבטחה א-לוקית נוספת: "לזרעך אתן את הארץ הזו". שתי הבטחות אלו, הבטחת הזרע והבטחת הארץ, הן העומדות במרכז חייו של אברהם. רוב סיפורי אברהם סובבים סביב שני נושאים אלו: ההמשכיות והארץ.

בהמשך, מבטיח א-לוקים שוב לאברהם והפעם בפירוט נרחב:

"שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה – לך אתננה ולזרעך עד עולם"

ומהבטחת הארץ להבטחת הזרע:

"ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ – גם זרעך יימנה"
(בראשית יג, יד-טז)

לאחר תלאות שונות, ביניהן חטיפת שרה אשתו על ידי פרעה מלך מצרים ושחרורה, סכסוך עם לוט בן-אחיו ופרידה ממנו, ומלחמה עם קואליציה של חמישה מלכים שממנה יצא אברהם כשידו על העליונה – מגיע אברהם למעמד 'ברית בין הבתרים'. במעמד זה חזרו שוב שתי ההבטחות מלוות בהמחשות ויזואליות:

"והנה דבר ה' אליו… ויוצא אותו החוצה ויאמר: הבט נא השמיימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם. ויאמר לו: כה יהיה זרעך"

ומהבטחת הזרע להבטחת הארץ:

"אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרישתה… והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה… לזרעך נתתי את הארץ הזאת"
(בראשית טו, ה; ז; יז-יח)

אלא שהפעם מתברר שהבטחת הארץ אינה מיידית. א-לוקים מספר לאברהם שזרעו ייאלץ לגלות בארץ לא להם – שמתבררת לאחר מכן כמצרים – שם יעבידו אותם ויענום ארבע מאות שנה, ורק לאחר שייצאו ממצרים הם ישובו לארץ כנען.

מה פשר העיכוב הזה? ניתן לחלק את השאלה לשתיים: מדוע בכלל אמור זרעו של אברהם – זה שייקרא בהמשך "בני ישראל" – לגלות למצרים? ומדוע לזמן רב כל כך? לשאלה הראשונה ניתנו תשובות רבות, ובהם הצורך בזיכוך מוסרי של בני ישראל. לעומת זאת, לשאלה השנייה לא ניתנו תשובות רבות, מפני שא-לוקים עצמו הסביר זאת לאברהם:

"ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"
(שם שם, טז)

הסיבה שזרעו של אברהם ייאלץ להמתין מאות שנים כדי לקבל את הארץ, היא מפני שלתושבי הארץ עדיין לא חטאו מספיק כדי שגירושם מן הארץ יהיה מוצדק!

העיקרון המוסרי המשתקף כאן מבטא נכונה את דרכה של התורה. אומנם הובטח לזרעו של אברהם לקבל את הארץ, אך הבטחה זו אינה יכולה לבוא על חשבון תושבי הארץ. רק כאשר יחטאו תושבי הארץ ויאבדו את זכותם על הארץ, רק אז ייכנסו אליה בני ישראל. מאות שנים ייאלצו בני ישראל להמתין למימוש ההבטחה, רק כדי שלא לגרום עוול לתושבי הארץ.