לך לך – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת 'לך-לך' אנו פוגשים את אבי האומה היהודית, אברהם אבינו.
לאחר שא-לוקים אמר לאברהם "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך", אברהם יצא למסע לעבר הבלתי נודע.
במהלך המסע הוא הגיע לארץ כנען ושם, כאשר הגיע לעיר שכם, התגלה אליו א-לוקים ואמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

אברהם הבין שהוא הגיע אל היעד המבוקש, אל הארץ שאליה היה אמור להגיע, וביקש להשתקע בארץ כנען, אך הרעב שפקד את ארץ כנען – התלויה למחייתה בגשמי ברכה – אילץ את אברהם לרדת, יחד עם שרה אשתו ולוט בן אחיו, למצרים, שם ניצלה שרה בנס מידיו של פרעה מלך מצרים.

לאחר שחזר אברהם ממצרים כשהוא "כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב", יחד עם שרה ולוט שהיה גם הוא בעל "צאן ובקר ואוהלים", התפתחה מתיחות בין רועי הצאן של אברהם לרועי הצאן של לוט.
סופה של מתיחות זו היה בפרידה של לוט מאברהם. לוט פנה לשבת בסדום השוכנת ליד ים המלח, כאשר הכתוב מדגיש שאנשי סדום היו "רעים וחטאים לה' מאוד", ואילו אברהם נשאר על גב ההר ונדד בין הערים בית אל וחברון.

בשלב זה של הסיפור אנו קוראים על התגלות נוספת של א-לוקים לאברהם:

וה' אמר אל אברם אחרי היפרד לוט מעימו: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה – לך אתננה ולזרעך עד עולם; ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ – גם זרעך ימנה. קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה
(בראשית יג, יד-יז)

הבטחה זו נרחבת הרבה יותר מההבטחה הקודמת שניתנה לאברהם שהסתכמה במילים "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
יש בה דגש גם על הנתינה של הארץ כולה לאברהם ולזרעו וגם על ריבוי זרעו של אברהם – שבשעה זו טרם נולד.

מדוע זכה אברהם להבטחה זו דווקא כעת?

עלינו לשים לב להדגשה שהבטחה זו ניתנה "אחרי היפרד לוט מעימו". כנראה יש קשר בין הפרידה של לוט מאברהם ובין הבטחה זו.
חכמי המדרש אכן הבחינו בכך וביארו שהפרידה מלוט היא שזיכתה את אברהם בהבטחה מרשימה זו.
כדי להבין את משמעות פרידת אברהם מלוט עלינו לחזור אל המריבה של רועי לוט ורועי אברהם.

על מה הם רבו?

רש"י, הפרשן הגדול של התורה, חושף את הרקע שמאחורי מריבת הרועים. רועי לוט נהגו לרעות את הבהמות בשדות שלא היו שלהם.

הייתה להם גם הצדקה-לכאורה למעשה: א-לוקים הבטיח את הארץ לאברהם, והיורש היחיד של אברהם חשוך הבנים הוא לוט בן אחיו. אם כן, טענו רועי לוט, הארץ כולה שייכת בפוטנציאל ללוט וזכותנו להשתלט עליה. לעומתם, רועי אברהם טענו כי ההבטחה היא עתידית. כרגע, כך סברו רועי אברהם, הכנענים הם תושבי הארץ ואין לנו רשות לרעות את הבהמות בשדותיהם.

מתברר אפוא שהמתיחות בין אברהם ללוט לא הייתה עניין של מה בכך. הייתה ביניהם מחלוקת ערכית על הזהירות ברכושו של הזולת.
בעוד אברהם נזהר מפגיעה ברכוש הזולת, למרות ההבטחה שקיבל מא-לוקים על הארץ, הרי שלוט היה זהיר פחות, וכפי שאנו לומדים גם מכך שלוט בחר לגור בסופו של דבר עם אנשי סדום המושחתים.

הפרידה של לוט מאברהם הייתה בירור בין טוב ורע.
אברהם עמד בניסיון, לא נגרר אחר גישתו של לוט והעדיף להיפרד מקרובו היחיד ובלבד שלא לפגוע ברכוש הזולת. רק לאחר בירור זה, "אחרי היפרד לוט מעימו", זכה אברהם להבטחה הנרחבת והמרשימה.

א-לוקים איננו נותן את הארץ למי שאינו ראוי לכך. אברהם הוכיח במעשיו ובמידותיו הנאצלות כי הוא ראוי לקבל את הארץ ביושר, מתוך זהירות וענווה, ואכן זכה לכך.